אתם יודעים מה? שכנעתם אותי. לא, באמת, שכנעתם אותי. אי אפשר להגיד שכשאני טועה אני לא מוכנה להודות בזה. איום פיזי על הבטחון של התושבים באמת מצדיק הפרה מצד המדינה של עקרונות דמוקרטיים והומאניים מסוימים שבימים כתיקונם נחשבים לבסיסיים.

לאור זה, יש לי הצעה שאני חושבת שהממשלה צריכה להקשיב לה. זה די פשוט. זה הולך ככה:

1. הולכים לכתבה הזאת בוויינט.

2. עוברים על 800 הטוקבקים אחד אחד ומסננים מתוכם את אלה שאומרים דברים כמו "למה לעזאזל לפרסם דברים כאלה???", "נמאס כבר מהצדקנות של כמה פוצים", "חייל אחד שלנו שווה יותר מכל עזה ביחד", "שמאלנים מטורפים – אתם עוד תהרגו אותנו" או "למה היא הלכה שמאלה" (בהתייחס לאם העזתית שנורתה עם שני ילדיה לאחר שלקחה פניה לא נכונה כשגירשו אותה מהבית).

3. מאתרים את הכותבים של הטוקבקים האלה לפי כתובת IP (נכון, זה לא מקובל אבל היי — עניין של בטחון פנים).

4. אוספים אותם מהבית ומעבירים אותם למכלאות שיוקמו, לצורך העניין, באזור נאה בגליל.

5. המכלאות יהיו ברמה גבוהה ויכילו את כל מה שדרוש — דרגשים, אבוס, שוקת, אולי גלגל עץ גדול שאפשר לרוץ בתוכו. שערי הכלובים יהיו מאובטחים היטב ואף אחד לא יורשה להיכנס חוץ מהמאלפים.

6. לאחר שהטוקבקיסטים יתאקלמו ויתחילו להתרבות, אפשר לשקול, בהתייעצות עם מומחים לרפואת הציבור, להקים פינת ליטוף שבה תלמידי בית ספר וכדומה יוכלו לבקר ולשחק עם הגורים. הדבר יתבצע בפיקוח צמוד של אנשי מקצוע למניעת נשיכות והעברת מחלות.

7. במתחם יוצבו מספר מחשבים המחוברים ברשת פנימית. ברשת הזו יהיה העתק מיוחד של אתר וויינט שיתעדכן ברציפות בכתבות מהאתר האמיתי ויאפשר טקבוק חופשי.

אני יודעת שאני אישית ארגיש ככה הרבה יותר בטוחה ברחוב ובחיי היום יום.

_____________

אחרי שנים של א-פוליטיות אקטיבית והדחקה אגרסיבית, לא היה לי קשה מדי להדחיק את המצוקה של המלחמה מיד כשהיא נגמרה. אתמול היא נעורה בי מחדש בכל עוזה. לקריאה נוספת: אוי ואבוי ואמא'לה.

כן, אני מאחרת עם הסיכום הזה. אני תמיד מאחרת לכל מקום, כולל ראיונות עבודה. יש אנשים שחושבים שזה מציב אותי בצד האשם במערכת היחסים באופן חסר תקנה, כלומר לא משנה איך הם מתנהגים — אני עדיין זו שצריכה להתנצל. כי אני מאחרת. לא שאני מרירה או משהו. לא אני. לא דורה. דורה, כשהחיים נותנים לה לימונים, היא אומרת "מחר יהיה יום חדש". זו דורה.

כן. זהו סיכום מאוחר מעט אך קצר ולא כואב של שנת 2008 — לא בעולם ולא אצלי אישית אלא בבלוג הזה. נעשה את זה בסעיפים:

1. הכי חוסר פרופורציה

כאילו, משעמם לכם, כן? אתם כל הזמן מגיבים והתגובות שלכם מושקעות ומחכימות, ואני בקושי כותבת פוסטים ויודעת כלום. באמת — זה נפלא. הייתי חשה לא ראויה אבל אני עצלנית מטבעי ולמעשה נראה לי הגיוני לגמרי שתעבדו יותר ממני בבלוג שלי-עצמי. יישר כוח.

2. הכי רעש

פוסט הביקורת על "סופו של מיסטר Y", שעלה ממש ב-1 בינואר 2008, ממשיך לקבל טוקבקים וכבר יש 67 מהם. אמנם פוסט האיזה מעצבן זה תעמולה פוליטית בבתי ספר עבר אותו והגיע ל-76, אבל בטח תסכימו איתי שזו לא חוכמה. פוסט לא פוליטי, לא אקטואלי, לא פרובוקטיבי (פחחח — גיליתי שהרבה מכם ממש נרעשים מביקורות קוטלות), וללא תמונות של שדיים, בבלוג נידח שצריך לרדת למרתף, להזיז ספריה ישנה ולדחוף בכוח את הדלת עם השלט "זהירות נמר" כדי למצוא אותו, שמקבל 67 תגובות — זה כבוד.

3. הכי אמנות

נמרוד אבישר כתב לי כאן תגובה שהקשרה והמוטיבציות לה עדיין נחקרים על ידי מדענים אבל לפעמים צריך פשוט להעריך את ההשקעה והאסתטיקה. קחו אוויר, זה יותר ארוך מרוב הפוסטים שלי:

אז אין לך מושג, כדברייך, לגבי מורים אחרים לשל"ח, מה שלא הפריע לך לכתוב משהו שמשתמע ממנו שכולם כאלה. כי אמרת שהם נפלים אינטלקטואלים, ואת, כידוע, אשת כבוד.
אני הכרתי ועודני מכיר הרבה יותר ממורה אחד לשל"ח. אחד מהם, שהיום הוא ראש התחום במשרד, חבר מפלגת העבודה. לא בדיוק ימין קיצוני. אבל את אמרת שהם לא מכירים בדעות קיצוניות כמו שלא צריך להרוג את כל הערבים, ואת, כידוע, אשת כבוד.
אחר, שמנהל מזה שנים את קורסי הכשרת המש"צים במחוז ירושלים, הוא איש מרצ. אבל את כתבת שהם לא מכירים בדעות שלא רוצות להרוג את כל הערבים, ואת, כידוע, אשת כבוד.
שלישית היא היום מנהלת בכירה בג'וינט שלימדה של"ח הרבה לאחר שהשלימה תואר שלישי. אבל את אמרת שהיא נפל אינטלקטואלי, ואת, כידוע, אשת כבוד.
רביעי הוא חובש כיפה, רחמנא ליצלן, וגם מהיוזמים הבולטים של תנועת הצד"ר. אבל את אמרת שהוא ימין קיצוני, ואת, כידוע, אשת כבוד.
נעזוב את האנשים, בואו נתמקד בתכנים. האיש שהפך את הגדנ"ע של עופר לשל"ח שאתם מכירים, השתתף בהכשרתם של כל עשרת המחזורים הראשונים של מורי השל"ח וכתב את תכניות הלימוד שבהן עושים שימוש עד היום, מנהל היום מרכז להשתלמויות עו"ה בתחומי הדמוקרטיה, איש שמאל מובהק (ואביהם של ארבעה אנשי שמאל מובהקים), מחזיק תואר דוקטור מאוניברסיטת בר אילן בתחום ידיעת הארץ ותואר שני ביהדות מה-JTS (געוואלד, קונסרביטיבים!) אחד, ד"ר עודד אבישר. אני מכיר אותו קצת. הוא היה מורה ל"מולדת". ואני נקרע, באמת, מפני שאני מכיר אותו, אבל את אמרת שהוא איש ימין קיצוני ונפל אינטלקטואלי, ובוודאי, את אשת כבוד.
יש יותר מורי של"ח שמחזיקים תואר שני מאשר מורים בכל תחום אחר. אבל את אמרת שהם נפלים אינטלקטואלים, ואת, כידוע, אשת כבוד.
מרביתם המכרעת של מורי השל"ח אינם בוגרי סמינרים. אבל את אמרת שהם נפלים אינטלקטואלים, ואת, כידוע, אשת כבוד.
אולי בגלל זה נורא מטריד אותי שאת סבורה שאני מעצבן. כי אחרי הכול, דורה, את אשת כבוד.

4. הכי כיף

הטבלה שמשווה בין פסטיבל השמאלנים אינדינגב לפסטיבל הגיקים אייקון. כמו כל פוסט בבלוג הזה, המטרה העליונה שם היתה לגרום לי לצאת סוג של מגניבה באופן מצטנע-הפוך-על-הפוך-מרומז כזה ונראה לי שזה עבד. מצד שני מה אני יודעת על מגניבות, אני מאייקון.

5. הכי דומה לזין

פלורידה.

עיתונאי יקר,

אני רוצה לשבח את מה שאתה עושה. ואני שמח שרבים מחבריך נוהגים כמוך. הפעם אין בתקשורת ייצוג חזק לבוגדים, נטולי אינסטינקט ההישרדות, שמתעקשים לנסות לספק לי דיווח מאוזן על מה שקורה במלחמה. רובם הודחו למדורי הדעות בעיתונים שאני לא קורא. לדעתי, הם פעלו תמיד מתוך איזשהו סינדרום שטוקהולם, משיכה ארוטית מעוותת לאוייב שמאיים עלינו. איזו סיבה אחרת יש לנסות לחשוף תמונה מורכבת, שחלקים ממנה עלולים לפגוע לי במוראל? איזו סיבה יש להם לנסות לצאת לפעמים מנקודת המבט השבטית?

ושלא יקשקשו לי השמאלנים שזה עניין של להיות מעשי. שלקח העבר מראה שצריך לחשוב באופן ביקורתי על מה שהממשלה עושה. הממשלה היא הצבא היא ישראל היא אלוהים, ומי שמפקפק בהם מחלל את הקודש. כלומר, לא בענייני מיסים, או רווחה, או בריאות. שם הממשלה בדרך כלל טועה ולמעשה לא הייתי נותן לאף אחד מהמושחתים רפי-השכל האלה להחליף נורה אצלי בבית. אבל כשמדובר בהרג אנשים, אני סומך על הממשלה בעיניים עצומות. אני מאמין שבתקופות מוגדרות (מוגדרות על ידי הממשלה כמובן), חובתי כאזרח במדינה דמוקרטית היא להתנהג כאזרח במדינה טוטליטרית.

באופן טבעי, אני סומך על החלונות הגבוהים גם בעניין מה שאני צריך לדעת. אם מה שאתה מפרסם הוא רק מה שדובר צה"ל רוצה שאני אדע, אני בטוח שזה כל מה שאני צריך לדעת. ואם הוא חושב שאני צריך לשמוע את זה כאילו זה בא מגרונך, ולא מגרונו של תעמולן, אין לי בעיה עם זה. ממילא לא הייתי רוצה לחשוד אפילו שקיימת דרך אחרת להסתכל על הדברים. זה עלול להיות מעייף עבורי.

אז תודה שאתה עושה את העבודה שלך כמו שאתה עושה אותה. ואם אני אמצא עיתונאים שעושים אחרת, אני מבטיח לכתוב להם תגובות מתלהמות כשאפשר (בטלוויזיה למרבה הצער אין אפשרות כזו). ובעוד שנה, כשיגיעו הדו"חות של ועדות החקירה, אני מבטיח לא לזכור שלא סיפרת לי על הדברים האלה בזמן אמת. לא אשמתך; זו לא העבודה שלך.

בברכת "מוות לערבים",

הטוקבקיסט

אתר nrg זרק את הקוביות המעוגלות ועגבניות השרי לטובת עיצוב שפוי יותר (גם אם נטול חן), ולטוקבקיסטים יש הרבה מה להגיד על זה. 848 דברים להגיד על זה, ליתר דיוק – כמות תגובות גדולה באופן כללי ואסטרונומית במונחי nrg.

נראה שרבים מהמגיבים כועסים על השינוי, אבל זה גם צפוי וגם לא אומר הרבה. אחרי הכל, מי שמגיבים הם מי שגלשו באתר עד עכשיו וכנראה פחות או יותר הסתדרו עם העיצוב הקודם. מי שלא מגיבים הם המיליונים שהציצו במשך השנים, לא הצליחו למצוא את הידיים והרגליים בזוועה המגושמת, הכאוטית והמטעה שהלכה שם, וברחו לפורטלים ידידותיים יותר.

אבל מה, התפתחו היום שיחות מעניינות בין הטוקבקיסטים לבירנית גורן, העורכת. מסתבר שגולשים רבים עדיין משתמשים ברזולוציה של 800×600 – משהו שבלוגרים יודעים להתחשב בו אבל אתרים גדולים לא. הם גם מודאגים מאיכות הסביבה:

קלאסה.

ועוד יותר מעניין, לפחות עבורי, ככתבת וחצי-עורכת לשעבר של ערוץ הרשת של nrg, היה שמגיבים לא מעטים שאלו לאן הערוץ נעלם בעיצוב החדש ואף אמרו עליו מילים טובות. זה ממש חימם את ליבי – לאיזה שלוש, ארבע שניות. אחרי זה עלה בדעתי שערוץ הרשת הפסיק להתעדכן בתוכן עצמאי כשעזבתי אותו, כלומר לפני ארבעה חודשים. הפעם האחרונה שבה הוא פעל באופן סדיר, דהיינו, שהיה מה לקרוא, היתה כשערך אותו עידו קינן, שעזב לפני יותר מחצי שנה.

מסקנה: מה שמפריע למגיבים הוא שפתאום אין מדור מחשבים בתפריט של nrg, לא שערוץ הרשת מת, אחרת הם היו עוברים את תהליכי ההכחשה, כעס, התמקחות וכו' באזור נובמבר.

חנן כהן תפס את טל פורקוש ממשרד יחסי הציבור TBWA דיג'יטל, שבנה ומנהל את הבלוג של מקדונלדס, משאירה טוקבקים בשמות שונים לטור דעה בוויינט שקרא לבלוג בדיחה.

אם לוחצים על שם המגיב בטוקבקים האלה, מגיעים לדף המשתמש של פורקוש בקהילות של וויינט, ממנו היא מן הסתם שכחה לעשות לוג אאוט.

[עדכון (7.12): דף המשתמש ננעל כך שלא ניתן לראות את תוכנו. אז אני אספר לכם שהשם שצוין שם לא היה "טל פורקוש" – יש לה שם בדוי בשביל הכתיבה בפורומים – אבל האימייל היה האימייל שלה ב-TBWA.]

לא, אני לא צוחקת על כל מי שמחליק על בננה באינטרנט. רק אם הוא עשה את זה תוך כדי שליכלך לי את הרשת בטוקבקים ממומנים. כדי לקדם מיזם שיווקי מביך. של תאגיד שמוכר טראש בתור אוכל.

אבל שימו לב לתוכנם של הטוקבקים, הוא מעניין. כפי שכבר ניחשתי, טוקבק ממומן ממש לא חייב להיות חיובי, כל עוד הוא יוצר את הרושם שמישהו מתעניין במוצר (במקרה זה, הבלוג) ואולי נותן איזשהו טיזר (יש שם תגובות נאצה, בואו לראות). כמו כן, היא כנראה רצינית לגבי זה שהבלוג "בגרסת בטא". בטא, כידוע, זה כשכותבים "בטא" מעל ואז אפשר להיות גרוע.

וואלה יופי דורה קישינבסקי. תפסת לך אחלה ג'וב. כתיבת כותרות בעברית ללינקים באנגלית על הנט.
תגידי את עושה צחוק?
ו- nrg, עבור זה אתם משלמים לה?

שלפי את מעבד התמלילים ותכתבי את הכתבות שלך בעצמך!
תתאמצי קצת יא שרמוטה.
אחרת זה מקומם. למה מי צריך אותך בשביל זה.
יכולים לבד.