היום התפרסמה בכלכליסט כתבה שלי על סקראץ', סביבת פיתוח תוכנה לילדים שמלמדים עכשיו גם בבתי ספר בישראל. בכתבה הייתי צריכה להיות מאוזנת ומעונבת, אבל בבלוג שלי אני יכולה לכתוב את דעתי האמיתית על התוכנה, כדלהלן:

סקוויייייייייייייייייייייי זה כזה חמוווווווווווווווווווווד!!1

רגע של נוסטלגיה: כשהייתי קטנה והתחלתי ללמוד בייסיק מהחוברות הזכורות לטוב של "מחשבת", גיליתי כמה דברים.

1. תכנות זה קסם. מדמיינים משהו, מוצאים את המילים הנכונות, אומרים אותן, ואז זה קורה.

2. אתגרים בתכנות הם מסוג החידות  שהכי כיף לפתור, כי לפתרון תמיד יש הגיון פנימי מושלם.

3. כל תוכנה שכותבים היא צעצוע שאפשר לשחק איתו לנצח — להוסיף דברים, להוריד דברים, לשנות את הצבע של הרקע. וגם כשעוברים הלאה אפשר לחזור ולשלב את התוכנה הקודמת בצעצוע החדש.

בקיצור, זה היה תחביב מאוד יצירתי ומספק, ונדמה לי שילדים היום, עם כל ההתערות שלהם בטכנולוגיה, לומדים הרבה פחות לתכנת. בגדול זו התפתחות היסטורית מובנת וטבעית: באייטיז, גם מערכת ההפעלה של המיינסטרים היתה כמו היתה שלדה גלויה של מכונית, שכל משתמש הכי קז'ואלי בה היה צריך לדעת לחזק את הברגים. היום יש הרבה יותר שכבות של ריפוד וקפיצים מסביב, ממשקים גרפיים והפשטה. עוד הבדל הוא שבאייטיז, עם קצת ידע בתכנות יכולת ליצור תוכנות שמזכירות את התוכנות המסחריות. היום המרחק בין תוכנה שילד יכול לכתוב את הקוד שלה בעצמו לבין המשחקים שהוא רגיל לצרוך הוא די ענק.

אבל אם עדיין רוצים לאפשר לילדים לתכנת, יש דרכים לעשות את זה, בעיקר אם מוותרים על הקונספט של הקלדת שורות קוד כמשהו קדוש (הרי גם Print "Hello, World!" מייצג די הרבה הפשטה מהאפסים והאחדות של המכונה).

כאן נכנסת סקראץ'. התוכנה מזכירה קצת את סביבת הפיתוח של פלאש, למי שמכיר — שמים אובייקטים מצוירים בחלון ואז מוסיפים להם קוד שיגיד להם מה לעשות. זה כבר טוב, כי הילד מגיע ישר לרמה שהוא מתעסק בגרפיקה ובווידאו. בנוסף, כאן לא צריך לכתוב את הקוד, הוא מופיע בצד בתור שורה של בלוקים. צריך לגרור אותם ולסדר אותם בסדר הנכון.

שימו לב שעם כל הגרפיות החייכנית הזו, זו לא לומדה שמדמה תכנות. זו באמת סביבת פיתוח. אין הגנה אמהית על הילד מפני המציאות האכזרית של הלוגיקה. הספרייטים המצוירים על המסך לא מנחשים לאן הילד התכוון שהם יילכו. הוא צריך ללמוד להכיר סדרה של פקודות, וגם אם/אז, לולאות, משתנים ופונקציות, ולהחליט כל פעם אילו מהם נדרשים באיזה סדר כדי שהתוכנה תבצע את מה שצריך לבצע כרגע. אם התוכנה מתנהגת בצורה שונה ממה שהוא התכוון אליה, הוא צריך לבדוק בעצמו איפה הוא עשה משהו לא נכון ולתקן את זה.

רק מה, יותר קל לבנות תוכנה כשלא צריך להסתבך עם האיות והדקדוק, בעיקר אם אתה בכיתה ב'. בנוסף, העיצוב הגרפי של הבלוקים עוזר כשהוא נותן רמזים למבנה הלוגי של התוכנה, כמו מין שילוב בין שורות קוד לתרשים זרימה. הלולאות, למשל, "מחבקות" את כל הפקודות שכלולות בתוכן.

בין השאר זה יכול להיות מבוא מוצלח לתכנות בכל שפה אחרת. כשילד שיודע לבנות פרויקטים בסקראץ', יהיה הרבה יותר קל להסביר לו מה זה פונקציה, מערך או תכנות מונחה אובייקטים. זה קצת כמו שיטות Immersion ללימוד שפה זרה — קודם מדברים, שומעים וקוראים, אחר כך לומדים את אוצר המילים והדקדוק.

וזה בקוד פתוח. ויש גרסה עברית לגמרי. וגם יש רשת חברתית כזו שהילדים מעלים אליה את התוכנות שעשו ומגיבים זה לזה.

יכול להיות שבתור צאצאית לשושלת ארוכה של מורים, הגנים שלי מכריחים אותי להתלהב מקונספט חינוכי שמבוצע בצורה מצוינת. אבל באמת, זה יופי של דבר.

טוב, די פוליטיקה. בואו נדבר על משהו מצער באותה מידה אבל פחות חשוב. אני מתכוונת לסרט החדש של "סטאר טרק". מכיוון שכולם מדברים עליו ומכיוון שאתם הכי אוהבים אותי כשאני קוטלת דברים, נראה שיש עניין לציבור בביקורת שכתבתי על הסרט באיזה פורום מיד אחרי שהיה לי האי-כבוד והכאב הפיזי והנפשי הרב לראות את הטרום-בכורה.

לפני שאתם שואלים — אני לא טרקית ולא לא-טרקית. לאורך ילדותי ראיתי חלקים נכבדים מהסדרות. נותרה לי חיבה נוסטלגית לסדרה המקורית ושום יחס מיוחד לכל מה שבא אחר כך. כך שכל אלה שנהנו ושחושבים שבאתי לסרט בלי להבין מספיק בחומר/עם עודף ציפיות/בגישה הלא נכונה — תהיו בשקט, ותתביישו לכם.

אני מעתיקה לכאן את הפוסט בלי שינויים אבל בתוספת אילוסטרציות.

…

ראיתי את "סטאר טרק" ועכשיו אני טפשה יותר.

חלקית זו אשמתי: באתי עם ציפיות גבוהות יותר מאנשים אחרים כנראה. כלומר, לא ציפיתי לגלקטיקה או פיירפליי. לא ציפיתי לסרט משובח, חכם או מורכב. אבל כן ציפיתי לסרט מגניב. זו המילה. מגניב.

המכה הראשונה לציפיות הלא ממש מופרזות האלה הגיעה ישר בפתיחה, עם סצינה שבה קפטן קירק האב מציל את הגלקסיה או משהו באקט גבורה התאבדותי בזמן שבנו התינוק נולד על המעבורת שבורחת משם. "הוא לא הולך להגיד עכשיו 'נקרא לו ג'יימס על שם סבא שלי' או משהו, נכון?" לחש לי שותפי לצפיה. השורה הבאה, ניחשתם, היתה "נקרא לו ג'יימס על שם אבא שלך".

כי ככה זה בסרט הזה: אפשר לראות כל קלישאה מגיעה ממרחק קילומטרים, אבל עד הרגע האחרון מחזיקים חזק באמונה שהיא לא באמת תגיע, כי זה לא יכול להיות, בשם האל, לא יכול להיות שהם עד כדי כך טיפשים, לא יכול להיות שמגיע לנו לספוג את המבוכה הזאת בפומבי.

המכה השניה היתה ממש בקטע הבא, כשג'יימס טי קירק הקטן מסתבך במרדף מכוניות היסטרי (הסצינה מהטריילר) ופתאום הרינגטון המוכר של נוקיה (!) מצלצל אצלו בווליום רועם כי ההורים שלו מחפשים אותו או משהו. כי גם ככה זה בסרט הזה: כשהם רוצים לעשות משהו, בין אם זה פרודקט פלייסמנט או רפרנס לסדרה הישנה, אז ביי גוד, הם ימצאו את הדרך הכי מגושמת ומאולצת לעשות אותו.

זה לא רק שהסרט הזה לא כתוב טוב. "לא כתוב טוב" נשמע עדין כזה, מסכן וחף מפשע. הסרט הזה אידיוטי באופן אגרסיבי ואופנסיבי. הוא הכאיב לי. הוא עשה לי רע, ואני נוטרת לו טינה על כך.

מבחינת עלילה הוא נראה כאילו הוא נכתב על ידי ילד בן 11, שחש אהבה כנה לסטאר טרק אבל זה לו הנסיון הראשון בכתיבת פאנפיקשן. וחוץ מזה נגמר לו הריטלין. הוא יודע בערך לאן הוא רוצה ללכת אבל לא יודע איך להגיע לשם. אז הוא כותב:

"אז היה חור שחור! והם הלכו מכות! ואז היתה סופת חלל! ואז הוא נפל על איזה כוכב! והיתה סופת שלג! ודרקון! ומערה! ואז באה עז ענקית! וגנדאלף!"

הילד הזה, אגב, לקח את הדוד החנון שלו כדי שיעזור לו להכניס את כל הרפרנסים הקלישאיים האפשריים מהסדרה, ולקח את אחותו בת ה-13 כדי שתגיד לו את מי מהדמויות המקוריות לזווג ב-reboot האומלל הזה. יש לי כמה מילים להגיד לאחותו, אגב. זוג אקראי לחלוטין.

היתה עלילה. כן, היתה. אבל במקום להתחיל להסביר את כל המקומות שבהן היא היתה מטומטמת, אפשר לסכם ולומר: לא היו כמעט מילה, תמונה או רגע בסרט הזה שלא היו מביכים להכאיב. אין שום תירוץ לדבר הזה — אפילו לא בתור פרודיה קאמפית על סטאר טרק, כמו שתיארו אותו כמה אנשים באינטרנט.

מה שכן, תכול-העיניים שמשחק שם את קירק הצעיר יכול לשחק איתי בקפטן קירק ובת פלנטה אקזוטית מתי שהוא רוצה.

…

עד כאן הביקורת. אני רוצה להוסיף כמה דברים שנאמרו על ידי ועל ידי חבריי במהלך הצפיה ובסופה:

- (כשהדמויות בסרט מדברות על יקומים מקבילים) "ביקום שלנו סטאר טרק היה יותר טוב, נכון?"

- "אני לא רוצה להגזים אבל יש מצב שזה היה הדבר הכי גרוע מאז השואה"

- "אני זקוק למשקה"

- "קאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאן!"