כשגיליתי שאי אפשר לקבל תעודת בגרות מבלי לעשות בגרות בתנ"ך, והיא בגרות בהיקף של פי 2 מן ההיקף של הבגרות באזרחות. כאשר התחלתי לחקור מחוץ להסטוריה שמלמדים בבית הספר והפסקתי ללמוד את ההסטוריה המשוכתבת שבספרי הלימוד.

כששמעתי שיואל מרשק נתפס עם מסור חשמלי ושאולי הוא אחראי לכל כריתות עצי הזית ביהודה ושומרון, כשהשופטת מלכה אביב שיחררה את מר בראודה ונזפה במשטרה ובפרקליטות שהם מאשימים אדם ע"פ קולות התקשורת, כששופטת אחרת שיחררה את נועם פדרמן וגם היא נזפה במשטרה על הברוטליות, כשפינו בכוח את בית־השלום שנרכש בכסף מלא מידי בעליו, כשגירשו יהודים מצפון־השומרון ומחבל־עזה, כשנחתמו הסכי אוסלו עם רבי־מרצחים וארכי־טרוריסטים וכו', אז התלבטתי האם להיות אנטי־ישראלי.

כשגיליתי שאני לא אוכל להתחתן בארץ אם האקסית המיתולוגית

כשהבנתי שאני אחד משלושה אשכנזים בכיתה מלאת עיראקים ברמת גן.

אני חושב שזה היה כשהמורה לאזרחות טענה שזה שאש"ף הוא אירגון טרור אינה סיבה לגיטימית להוקעה שלו ואז העיפה אותי מהכיתה ששאלתי אותה אם הטענה הזו לגיטימית גם לגבי כהנא חי.

היינו מוצבים בשטחים ובאחת מאותן משמרות מחסום שיגרתיות תפסנו מחבל שניסה להבריח חגורת נפץ לישראל. כמה ק"ג טובים של חומר נפץ מועשר בברגים, אומים ומסמרים. בזכות העירנות צ'ופרתי בחמשוש וכשירדתי מהאוטובוס בת"א קפצה עלי חבורה של שמאלנים בני 18 וצעקה עלי שאני פושע ואיך אני מסוגל לעמוד במחסום ולדכא פלשתינאים מסכנים. אם הם רק היו יודעים מה "הפלשתינאים המסכנים" שלהם מנסים להעביר במחסום.

רק אצלי בתיכון היתה מורה לאזרחות מנווה שלום ומורה לתנ"ך שהתעקשה ללמד תנ"ך מנקודת מבט של יצירה ספרותית עם נגיעות קלות להיסטוריה בלבד?

- כשאחרי 12 שנים של שיעורי היסטוריה בנושא השואה, העליה הראשונה, האנוסים בספרד, השואה, פרשת דרייפוס, השואה והשואה, גילית שאת לא ממש בטוחה מתי היו ימי הביניים ואיפה זה אירופה?

מה זאת אומרת? אירופה זה איפה שהיתה השואה, לא?
וימי הביניים זאת התקופה מאז תום תקופת הגאונים בבבל ועד גירוש ספרד בערך….

כל מוצאי־שבת בפנימיות של הישיבה־התיכונית כאשר הצ'ולנט של שבת בבוקר החל לתת את אותותיו במערכות־העיכול של החברים לחדר, איך שנאתי אותם!

מה זאת אומרת,
אני הייתי אנטישמי מלכתחילה.

כשגיליתי שכל המורים שלי, מהראשון ועד האחרון, יהודים.

כיתה א' – המחנכת מסבירה למה האיש מהטלווזיה שאומר "סעידי וסיידתי" שונא אותנו
כיתה ב' – מחנכת (אחרת) צועקת על ילד שהביא לכיתה חנוכיה לא כשרה (בית ספר חילוני רמת גני טיפוסי)
כיתה ד' (שנת 88) – אף אחד לא מאמין לי שבאינתיפאדה נהרגו הרבה הרבה יותר ערבים (אז עוד לא ידעתי שהם פלסטינים) מיהודים (אם אני לא טועה, היחס עמד אז על 1 למאה, לפחות לפי ידיעות)
כיתה ח' – נסיון למצוא מידע על כך שמלחמות יהודה המכבי לא היו "מעטים מול רבים" מסתכם בהערת שוליים קטנה בסוף ספר ההסטוריה – "יש הטוענים ש…"
כיתה י' – מורה להיסטוריה מכחישה שהמחתרות פיצעו פעולות טרור גם אחרי הקמת המדינה
כיתה יב' – טיול של הבית ספר לבקו"ם – "אלו פצצות זרחן, הן לא חוקיות לפי אמנת ז'נבה, אז אנחנו קוראים להם כאן עשן נפיץ"

אבל עדיין, הרגע המכונן היה שיעור חינוך מיני שבו בתשובה לשאלה מה זה בדיוק ביסקסואליות קיבלתיח את התשובה "עוד לא ברור אם זו מחלה או סטייה" (שוב, בית ספר חילוני, הפעם של ההתישבות העובדת)

והערה קטנה, אולי אפשר לוותר על הכינוי שרלילה, סתם כי לא תמיד הסיפור הזה נחווה ככה וחבל לפגוע…

כשאחרי הטבח במערת המכפלה, נכנס מורה שהסביר לנו שלפי היהדות אסור לשמוח על הרג, גם של אוייבים, ועשר דקות אחריו נכנס לכיתה שלנו רב בתי הספר של ראש העין כדי לעשות לנו את שיחת היהדות לקראת החג (ורק אלה עשו אותי פי שבע חילונית, אם לא אנטישמית) והסביר לנו שפורים השנה הולך להיות שמח כפליים.

שמצאתי את החיילים הדתיים שלי חוגגים את שיחרורה של הר-שפי עם בקבוק יין.

כשקראתי את "מיין קמפף". אני זוכר את הרגע: לפתע הייתה התבהרות, משהו בכה בי, משהו בי רן, ואמרתי: "וואו. הוא, כל כך צודק, האיש הזה." הסתכלתי על הכריכה ורשמתי לעצמי את שם המחבר כדי לכתוב לו מכתב תמיכה. הלכתי לדואר וגיליתי שהרגו אותו, בארבעים וחמש. היהדות העולמית.
אז נהייתי אנטישמי.

תכלס

[לא בזמן לימודים אבל..] ההפגנה בכפר מימון לפני ההתנתקות. באותם רגעים פשוט רציתי להגיע לביתי בטווח הקסאמים, אנוכית שכמותי. ובדרך חוויתי פלאשבק אל ימי מחנות הקיץ של בני עקיבא. אם היה לי תת מקלע באותו רגע היו נפגעים בנפש, כולל נשים וילדים עם סרטים כתומים. באותו רגע גם הבנתי עד כמה הציבור הזה הוא כבר לא הבית שלי, משהו שהכחשתי זמן רב.

מכיוון שאני עומד להיות איש חשוב מתישהוא אז אסור שיהיה כתוב באינטרנט איפהשהוא שמצאתי את עצמי אנטישמי, אבל מכיוון שמתחשק לי לתרום לדיון, אז התוכן הכי מקומם שניסו לאנוס לי למוח זה מיתוס מצדה. אחד מהדברים שהכי מפחידים אותי בעולם זה פאנאטים.

שתביני עד כמה אני פאראנואיד, שקלתי בגלל זה לוותר על בדיחת הטוקטוק.

[...] בשלב זה או אחר (או שלא) או עם כמה מילים על כמה שהפוסט הזה של דורה גרם לי לחשוב – ועל מה, אני רוצה להגיד רק דבר [...]

[...] דיון מעניין אצל דורה. [...]

- כשבכיתה ב'-ג' הכריחו אותנו לחבוש כיפות לקראת שיעור תורה.

- כששנים אחר כך, הבנתי את מילות 'מעוז צור ישועתי'.

אני מציע שתבדקי מהן הדרישות ממורה לשל"ח. תופתעי לגלות שהן גבוהות בהרבה מהדרישות בסמינרים, בין השאר כי הם מוכשרים ע"י מנהל חברה ונוער במשרד החינוך, ישירות. או אולי כדאי שתבדקי את ההישגים של מורי השל"ח לעומת מורים אחרים בבחינות ידע ובקיאות. או את אחוזי ההשתלמויות של מורי השל"ח, שגבוהים כמעט פי שניים משל שאר המורים. או את אחוז בעלי תואר שני מבין מורי השל"ח (רובם). או את העובדה שתוחלת החיים הממוצעת של מורה של"ח ביא כחמש שנים, כי אחר כך רובם עוברים לתפקידים ניהוליים במשרד החינוך ומחוצה לו. הנתונים זמינים. כמובן, קל בהרבה למי שגדל והתחנך בתקשורת הישראלית פשוט להכפיש אנשים בתור "נפל אינטלקטואלי" בלי לבדוק קודם.
אולי הדבר שהכי מקרב אותי לאנטישמיות היא הנטייה הישראלית כל כך לדבר בידענות רבה כל כך ובהתנשאות מזלזלת כל כך כשאין, פשוט אין, שום מושג קלוש בנושא.

וואוו, לא היה לי מושג שהיה לי כל כך הרבה מזל להתחנך בבית הספר הקיבוצי שלי.
יש לי רק שתי אנקדוטות לתרום בכיוון:
1. בסיור חינוכי בבית הספר היסודי, לקחו אותנו ילדי שמו"ץ לראות מה זה בית כנסת. אחרי שהמסביר המקומי הראה לנו מה זה פרוכת ואיפה מסתתרים ספרי התורה הוא גם הסביר שהנשים יושבות למעלה "כדי שלא יפריעו לתפילה".

2. המורה שלי לאזרחות היה מורה לספורט שהזדקן מידי ולכן משרד החינוך ארגן לו הסבה מזורזת.

מנגד, המורה הנוראית שלי לתנ"ך הביאה אותנו עד סף הבגרות כשכל מה שלמדנו זה בראשית, כי היא התענגה תענוג אירוטי ממש על פרשנויות לא מסורתיות לנושא בני המלאכים שהתערבבו בבנות אדם וכדומה.
המורה שלי להיסטוריה הספיק איפשהו להגניב לנו כמה שמות ומושגים כמו הובס, לוק, הלוויתן, האמנה החברתית. לצערי לא נשאר לי הרבה מזה. עד היום אני לא בטוחה אם היתה יחידת לימוד כזאת בתכנית של משרד החינוך או שזאת היתה יוזמה עצמאית שלו.

דווקא מזכיר לי, הפוסט הזה, את ימי בחטיבת הביניים, אחת מארבעת השמאלנים בכיתה של ערסים ירושלמים כבדים – ואכן זכורה לי הרגשה רעה, רעה מאוד, למשמע שירת "ברוך הגבר" (לימים נוספה לה, כנראה בעיקר בשביל לעצבן אותי, "יגאל הגבר" – וזה עבד. אח, הימים בהם בנים היו קטנים וציפלונים ולא נשאו נשק קר אז גם אחת-נגד-עשרה היה כוחות…). אבל בעוונותי, אולי בגלל שלא הבנתי בזמנו את המשמעות של אנטישמיות, הסתפקתי בתיעוב אישי לוחץ לאנשים הספציפיים האלה (שנראה לי, בדיעבד, הרבה יותר בריא – קל יותר להוציא, בכמה אגרופים ובעיטות מכוונים היטב, אגרסיות כנגד אדם מסוים מאשר כאלה שמכוונות לקבוצה ערטילאית. לא שאני מעודדת אלימות. טוב, אולי קצת).
דווקא את חדוות שיעורי ההיסטוריה לא יצא לי לחוות – המורה שלי להיסטוריה, בהיותה סנילית לחלוטין, לימדה אותנו שוב ושוב את אותו השיעור, שעסק בסיבות למלחמת העולם הראשונה (שירדה בסוף במיקוד, כמובן). לא ממש הגענו לשואה. כמובן שאם תשאלי אותי היום מה גרם למלחמת העולם הראשונה, ניחוש הגיוני להפליא ייראה לי חוסר הסכמה על גבינות בין עמי אירופה… שמלמדנו שלא רק שהיא היתה סנילית, היא היתה גם מורה גרועה מספיק שבעשרים שיעורים זהים היא לא הצליחה ללמד כלום.

הרגע שלי היה בשיעור בחיבור לרגל יום העצמאות 1989. אנו מתבקשים לכתוב מדוע ישראל היא מדינה נפלאה.
אני כותב כי היא סובלת מבעיה אחת ורושם בגדול "האינתיפאדה".
היה זה חיבורי היחיד שבו המורה לא ציינה בהשיבה אליי- "לקרוא בפני כל הכיתה".

חמישה אירועים מכוננים:
כיתה ח', שיחת מסדרון עם המורה לאנגלית. המורה: אני יודעת שעכשיו את חילונית ולא מאמינה באלוהים, אבל יום אחד תראי את האור ותחזרי בתשובה.
כיתה י', שיעור צרפתית. המורה: רצח הרב מעתניאל הוא טרגדיה לעם היהודי כולו. אני: חשבתי שכל רצח הוא טרגדיה לאנושות כולה. המורה לצרפתית: דפי, צאי מהכיתה!
כיתה י', עוד שיעור צרפתית. המורה: קודם כל אני יהודיה, ורק אחר-כך אני בן אדם. אני: המורה, בתנ"ך כתוב אחרת, לפחות פלי סדר שבע מצוות בני נח מול עשרת הדברות… המורה: דפי, צאי מהכיתה!
לפני כמה שנים, תיכון איכותי במרכז הארץ. תלמיד שלי כתב בחיבור שהמשאלה שלו לשנה החדשה היא שכל הערבים ימותו. תלמיד אחרת אמר בשיעור על "ישנה בחיק ילדות" שרק ליהודים יש נשמה. המערכת (מחנכת, יועצת, רכזת שכבה, רכזת מקצוע וכו') לא הזדעזעה, לא עשתה כלום וביקשה ממני לא להגיב.
לפני כמה שבועות, אותו תיכון. לשאלתי כמה מהתלמידות בכיתה (מגמת מגדר…) יהיו בנות 18 עד ל-10.2 וכמה מהן מתעתדות להצביע, ענו חמש שיש להן זכות הצבעה, ומתוכן שתיים יצביעו ישראל ביתנו, עוד אחת שוקלת אם להצביע ישראל ביתנו או לא להצביע, ואחת מתלבטת בין הליכוד למרצ (!). האחרונה שמרה על זכות השתיקה. וזה אחרי שנה וחצי של לימודי מגדר שאמורים לחנך אותן לשוויוניות!

שיעור אנגלית בכיתה י"א, המורה התחילה להסביר שמשפחות חד-הוריות או חד-מיניות זה מזיק ולא-טבעי.