לא יודע בדיוק למה, אבל זה קצת מזכיר לי את המקרה שבו החרדים בירושלים הכריחו להקה של רקדניות להתלבש בשקים חומים. רקדניות בגילאי 13-14. זה קצת גורם לך לחשוב על המחשבות שעוברות לאנשים כאלה בראש בשעה שהם רואים ילדה בת 13 רוקדת, הרי עצם הבקשה ואי הנוחות שנגרמת להם מלראות את הילדה קצת גורמת לתהיות.

מעשה שהיה כך היה.

מאחורי העבודה שלי בקצה רחוב ללא מוצא יש גן ילדים שלעתים אני חונה לידו אם אין מקומות חניה קרובים יותר. יום אחד חניתי שם ובקושי הספקתי לצאת מהאוטו כששוטרת ניגשה אליי ושאלה אותי אם אני גר באזור, כי מישהי אמרה שאני יושב ומסתכל על הילדים. אמרתי לה שאני לא יושב ומסתכל באיש כי הגעתי לפני דקה וחצי ושאני עובד כאן והצבעתי אל הבניין שבו אני עובד (במרחק 20 מטר).

נפרדנו כזרים גמורים ובעוד אני הולך לכיוון העבודה אני שומע את השוטרת מדברת עם מישהי שהסבירה לה שלא התכוונה אלי אלא למישהו אחר. הסקרנות גברה עליי וקיצרתי את צעדיי כדי להאזין להמשך ההתפתחויות. השוטרת ניגשה למישהו שהלך לאורך הגדר של הגן והתחילה לשאול אותו את אותה שאלה, אבל נעצרה באמצע המשפט ואמרה משהו בסגנון "אה, זה אתה".

בשלב זה וויתרתי על כל העמדת פנים ופשוט עצרתי לראות במה מדובר. מסתבר שהאיש היה קב"ט מהחברה שמאבטחת את הגן, שבא לעשות סיבוב לוודא שהכל בסדר. הוא אכן בחן את הגן בשבע עיניים. יתר על כן, כפי ששמעתי מהשיחה שלהם מסתבר שאותה אם חרדה פעם באה אליו לבקש עבודה או משהו בסגנון.

פדופיליה מצטלמת טוב בסדרות.
על בן אדם שלא מרגיש טוב, או נוח לו לשבת בגן או שהוא מרגיש זקן ושמח שיש אנרגיה בעולם וכו' – לא ישקיעו תקציב הפקה.
או בניסוח אחר: אקדח במערכה הראשונה חייב לירות במערכה השניה. לכל פריט יש משמעות (כמובן זה שעושים סרטים על זה, מעיד הרבה על הראש של האנשים, אבל יכול להעיד כל מיני דברים).
אבל האמריקאים, ידוע, חיים לפי סרטים.
וגם במדינה שרוצה להיות 'כמו אמריקה' – זה הולך ונהיה ככה.

אסור לשכוח שפדופיליה (יחד עם המלחמה בטרור) היא גם אחת ממילות הקסם. כאשר מילים אלו נאמרות, כל זכויות האזרח נעלמות. כדי לבדוק חשד, מותר לעשות הכל.
@דאלי, למה ללכת רחוק עד גיל 13, תחנות אוטובוס נשרפו על הרבה פחות מזה. לי זכורה במיוחד הפרסומת לבגדי ילדים שהציגה. רחמנה ליצלן, ילדה בת 3 בחולצה ללא שרוולים. ממש פריצות. אחרי כמה תחנות שרופות מיד הודבקו שרוולים בפוטושופ והחברה המפרסמת התנצלה. זאת במקום שמישהו שמוצא בזה משהו מגרה יתנצל.

אבעס קצת.
כל הסיפור של פדופיליה, הוא איפהשהו עוד דרך לא להתמודד עם המציאות. נכון, שיש אנשים מבוגרים שנמשכים לילדים/ות צעירים, ואורבים ליד גנים וכל זה. נכון. אבל האמת הנוראית היא שרוב התקיפה המיניות שמבוצעות כלפי ילדים – נעשות במקומות מוכרים, על ידי אנשים מוכרים שהילדים מאמינים בהם: שכנים, קרובי משפחה, מטפלים – האנשים שבהם הכי פחות חושדים בהם. ואז נוח להידבק לפחד מהפסיכי ברחוב החשוך, ולא לחשוב שהסיכוי הרבה יותר גדול שהדוד עושה משהו לילד/ה.
כמו שנוח לחשוב על "האונס הקלאסי" של בחורה בסימטה חשוכה, בכוח פיזי ואלימות, מאשר להתמודד עם המציאות הקשה שגם שם – רוב התקיפות המיניות הן על ידי איש מוכר: הדייט, הבוס, קרוב משפחה, שכן, הרבה פעמים ללא שום כוח פיזי ובמקום שמורגש כבטוח.

ואני לא מוריד מהחשיבות של המקרים האלה "הקלאסיים" בחושך, או של הפדופילים בחצר. הם נוראיים ושכיחים בצורה מזוויעה.

"העובדות הן שכקבוצה אתם מסוכנים"?

[...] פדופוביה אצל דורה קישינבסקי תגובות ב- RSS 2.0. אפשר להגיב או לטרקבק  [...]

פוסט חשוב. ההיסטריה בנושא נוטה להתעלם משתי עובדות: שהמקום המסוכן ביותר לילדים הוא הבית, והמקום השני הוא בית הספר.

אני יושב כרגע בחנות תקליטים, יש מסביב המון אנשים עם פיגור שכלי קל עד קשה, וגם זוג נרקומנים.
העולם איננו מקום הוגן או נעים, וילדים צריכים לדעת את זה.

אינדיד, אם תסתובבי בגני שעשועים בארה"ב לא תוכלי להתעלם משלטים בנוסח:
"Only adults who are present with children may enter this playground"
כלומר, ההנחה היא שאלא אם כן אתה הוא המבוגר האחראי לילד, אתה כנראה איום – למרות שסטטיסטית שיעור מקרי ההתעללות המינית בילדים בתוך המשפחה, כלומר בבית, הוא גבוה ביחס למקרי תקיפה בחוץ.

כמה דברים:
א. להגיד שאנחנו כקבוצה מסוכנים לנשים, זה כמו להגיד שהערבים כקבוצה מסוכנים ליהודים. כלומר, נכון במובנים מסויימים, ובלתי נסבל במובנים אחרים.
ב. כשהייתי בארץ עם הילד בגינת משחקים, והוא שיחק בסביבת ילדים אחרים, תמיד פחדתי להצטרף למשחק, כי כשגבר יושב בין קבוצת ילדים ומשחק איתם, כל האמהות מסתכלות עלי ישר כאילו אני רוצה לאנוס להן את הילד – אפילו אם הגבר הזה הוא הורה של אחד הילדים. כלומר, זה לא רק עניין אמריקאי. ממש לא. מצד שני, אני מבין את האמהות הללו, וגם אני קצת חשדן כלפי גברים שמסתובבים בגני ילדים בלי סיבה טובה.
ג. אתמול הייתי בנמל תעופה באורלנדו, פלורידה. אני והילד ישבנו ליד החלון והסתכלנו על מטוסים. שני מושבים מאיתנו ישב ילד קצת יותר גדול והקשיב לשיחה ביני ובין הילד. בשלב כלשהו הוא שאל לאיפה אנחנו טסים. עניתי לו. רציתי לשאול לאן הם טסים, אבל ראיתי את אבא שלו כמה מטרים משם, וחששתי שהוא יחשוד בי בגלל שאני מפתח שיחה עם הבן שלו, ועוד על נושאים רגישים כמו לאיפה הם נוסעים. אז שתקתי והמשכתי להסתכל על המטוסים.
ד. בגן של הילד זה המקום היחיד שאני מרגיש חופשי לשחק עם הילדים, ואף אחד לא מסתכל עלי מוזר. נורא כיף לי לקפוץ איתם ולקרוא איתם ספרים, ולרקוד כשיש מוזיקה. אלו כמה דקות ביום שעושות לי את כל היום. אני אוהב ילדים ואוהב להיות בחברתם. כואב לי ממש לדעת שזה לא לגיטימי לעשות דברים כאלו בחברה שלנו (קרי: החברה המערבית ככלל). מצד שני, כאמור, אני מבין את הסיבות לכך, ולא יכול להגיד שאינני מרגיש כמו ההורים החשדנים האחרים.

זה לא עניין אמריקאי או ישראלי, או של גברים מול נשים. בארה"ב יש חרדה המונית כמעט זהה בעוממתה מפני נשים שיחטפו לך את תינוק, כי הן חשוכות ילדים ו/או סתם מטורפות. הסיבה לחרדה ההולכת וגוברת היא בגלל המעבר ההדרגתי מחברה קהילתית/מוכרת אל חברה עירונית/מנוכרת. בחברה קהילתית, הפחד מפני אדם מבוגר הוא די זניח, כי אתה מכיר את המבוגרים שמסתובבים בסביבת הילד שלך, ולרוב גם בוטח בהם. בחברה העירונית, לעומת זאת, כל אדם זר הוא איום פוטנציאלי, ולרוב נחשבו עליו את הגרוע מכל. זה מזכיר לי קטע מתוך "מוטיל בן פסי החזן" (אם אני לא טועה), בו אמו של מוטיל מתפלאת על זה שאי אפשר להרים ולנשק ילדים של זרים בניו-יורק, לשם בדיוק היגרו היא ומשפחתה מהשטעטל. היא עדיין לא תופשת כי ברחוב רואים בה זרה גמורה.

אגב, בשני המקרים, ביטחון או חשד, התגובה היא טבעית ונובעת מהפסיכולוגיה האנושית – אני בוטחים במי שמוכר לנו, וחושדים במי שזר. אנו גם נוטים לבטוח יותר במי שקרוב לנו במעמד הסוציו-אקונומי ובמוצא, אפילו אם הוא זר גמור, לעומת מי שמגיע ממעמד אחר או ממוצא זר. בשני המקרים גם אפשר גם לטעות.

אני תורם את המאשאפון הזה לדיון המאשאפון הזה לדיון

פתאום נזכרתי* במשהו: נכון אומרים שהומופובים הם הומואים לטנטים, או לפחות כאלה שמפחדים מ"הצד הנשי" שלהם?

אז פדופובים הם… ???

(וזה די הגיוני, בתרבות שמקדשת את הנעורים ואת הסקסיות, וכל הג'אז הלעוס הזה על דוגמניות קטינות וקטלוגים סקסיים של בגדי ילדים וכו' וכו' וכו').

* בהשראת הפוסט הזה:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3448&blogcode=10741378
(;

(וגם אני אוהב ילדים, ואוהב לחייך אל ילדים. וגם אני, כמו דובי, מקבל לפעמים מבטים חשדניים… בעיקר כשאני לא מגולח.)

אם את מתכוונת לתמונות שהעליתי לאורט, אז הילד היה אמנם אסיאתי, אבל לגמרי מניו יורק. והוא זה שבהה בי, דרך חלון של דאנקין דונאטס.

לפעמים הורים יכולים להיות סתם קסנופובים. אני זוכר שכשהייתי ביס פלאנט פעם אחת רדפתי אחרי אחי הקטן, שירד במדרגות הנעות כשאני עליתי בהן. הייתי מאחורי אישה אחת שהחזיקה את היד לילד שלה. הילד נעץ בי מבט, וכתגובה אמרתי לו שלום (זה כבר רפלקס אצלי: כל פעם שמישהו נועץ בי מבט, אני אומר לו "שלום" ידידותי). האימא הסתכלה עלי במבט חשדני והרחיקה את הילד שלה ממני. אחר כך היא ראתה שאח שלי עולה במדררגות היורדות (אחד מהדברים הכי כיפיים בעולם, לטעמי), והיא צרחה עליו בקול מורתי ש"אסור לעשות את זה!". אז הבנתי שהאישה סתם אישה קטנה ומעצבנת. הדבר המצחיק הוא שאני בכלל לא בגיל שבו אפשר לחשוד בפדופילה, וכשזה קרה? בכלל לא.

(כמו תמיד בנושא הזה, תגובה מהבטן).
מחזק.
אולי אם יותר מבוגרים היו מסתובבים ליד בית הספר היסודי שלי ואשכרה מסתכלים פנימה הם היו רואים את החלאה גורר אותי לאולם הספורט. מכל מקום, הוא עבד בפנים, ואף אחד לא חשד בו שהוא פדופיל בכלל בכלל.
אבל מה שבאמת נורא הוא שהפחד מפדופילים הוא חד סטרי: יש אימה נוראית – ויש לומר, שהאימה היא מוצדקת לחלוטין, גם אם ההיסטריה שבעקבותיה איננה בשום צורה – מפדופילים והשקעה עצומה ומוגזמת בניסיונות למנוע אותה (אגב, כמו שכבר ציינו לפניי, בכל המקומות הלא נכונים), אבל יש אפס טיפול בקרבנות. את הביקור האחרון שלי בתחנת משטרה בניסיון נואש להגיש תלונה לפני התיישנות הייתי צריך להסריט, מיקי רוזנטל או מישהו כזה היה עושה מזה רעידת אדמה. השוטר שגבה ממני את התלונה צחק עליי. לא התבדח איתי, אני אולי מטומטם, אבל יודע את ההבדל. הוא צחק עליי. אחר כך הוא שאל אותי איך יכול להיות שמישהו תקף אותי, אני כזה גדול.
בלעתי רוק, ביקשתי לדבר עם שוטר אחר. הביאו שוטרת. התחלתי את הסיפור מהתחלה. סיפרתי אותו במלואו בדיוק ארבע פעמים בחיים שלי, וזה לא היה יותר קל. התחלתי ואמרתי שאני נמצא שם כדי להתלונן על אונס שבוצע בי. היא הסתכלה עליי, לרגע לא מפסיקה ללעוס מסטיק, ואמרה לי שזה לא יכול להיות. שאלתי אותה למה. היא אמרה שאונס מוגדר בחוק כדבר שנעשה לאישה בלבד. זה נכון, אגב, וזה גם צריך להיות ככה, אבל הייתי מצפה שהדמעות שירדו ממני ירמזו לה שאולי זה זמן לא מוצלח לדקדוקי עניות שכאלה.
חצי שעה אחר כך יצאתי מתחנת המשטרה הזו, בלי שעלה בידי להגיש תלונה ובמצב נפשי מעורער. עד כמה שאני יודע, האיש הזה עדיין עובד בבית ספר כשהוא מוקף ילדים, בזמן ששוטרים באים לתחקר קב"ט. כשקמתי ללכת, אמרתי לשוטרת ההיא שאני לא יודע איך הייתי מגיב במקומה. היא שאלה אותי למה אני מתכוון. אמרתי לה שאני לא יודע איך היא תוכל לחיות עם עצמה אם בגלל היחס המחריד שלה יקרה אותו הדבר בדיוק לילד אחר, והלוואי שהייתי יודע, אולי הייתי ישן טוב יותר בלילה.

ודובי, גברים כקבוצה מסוכנים לנשים. זו הצהרה מאוד פשוטה ומאוד אמיתית. אני לא מחסידי "כנגד רצוננו", אבל הנקודה הזו היא אמיתית לחלוטין, ולכן צריך וחשוב לגונן על כל אישה כפרט מפני גברים כקבוצה.

"לא הבנתי על מה אתה מדבר או איך זה קשור." – יהודים מסוכנים לערבים. נשים לא מסוכנות לגברים. זה קשור, כי בהיעדרו של מאזן אימה, הצורך בהתערבות חיצונית הוא גדול יותר.
ההקבלה שלך גם לא עומדת מספרית: מה קורה יותר בחודש ממוצע בישראל: אישה שמותקפת על ידי גבר, או יהודי שמותקף על ידי ערבי? רוצה לומר, הסכנה של גברים לנשים היא גדולה ומוחשית בהרבה מהסכנה של ערבים ליהודים.
"המצב כיום הוא שכיהודי שמסתובב בישראל ושומע מישהו מדבר ערבית מאחורי, אני נתקף חרדה, וישר מסתכל אחורה בחשדנות" – כן, יותר ממחצית האוכלוסיה חש לא בנוח כשהוא שומע ערבית מדוברת בסביבתו. זה כי אנחנו גזענים. שוב, אין שום הקבלה בין מספר המקרים שבהם אותם דוברי ערבית עשו משהו לבין תחושת אי הנוחות הזו, ולכן היא לא מבוססת על עובדות.
"אם גברים יותר מסוכנים לנשים, המשמעות של זה היא שאשה שרואה גבר צועד ברחוב, צריכה לדאוג, ושהמשטרה צריכה לעצור גברים שמסתובבים סתם כך ברחוב ולבדוק למה הם מסתובבים שם." – לא, זה אתה החלטת על סמך הקבלה לא מלאה (בלשון המעטה) שאתה עשית. אני לא מצפה לגזענות נגד גברים (אם כי, היה נחמד אם זו נגד הנשים הייתה מפסיקה). אני כן מצפה למדיניות של אפס סובלנות לעברייני מין ומדיניות מקבילה של סיוע נפשי לקרבנות במידה שתבטיח שקרבנות לא יפחדו להתלונן (אהמ) ושעברייני מין יקבלו את המגיע להם (ולא, 14 שנים על אונס זה לא עונש מקסימום מספק בשום צורה, אופן ופנים – לוקח יותר שנים לקרבן להשתקם, אז באמת – וסירוס כימי איננו מילה גסה). אני מצפה שסוחרי נשים – ולא אכפת לי בכלל לכלול שם את הרבנות – יענשו בחומרה. אני מצפה שהמדינה תאפשר לנשים לקחת קורסים מסובסדים בהגנה עצמית.
באיטליה, ממש עכשיו, ראיתי חניונים שבהם שמורים מקומות חניה לנשים (מסומנים, לצערי, בורוד). בהתחלה צחקתי כי זה נראה כמו בדיחה סקסיסטית על יכולות החניה של נשים. לקח לי בערך רבע שעה עד שנפל לי האסימון: אלה המקומות הכי קרובים לכניסה לחניון, וגם הכי מוארים. כדי שכשאישה נכנסת לחניון חשוך לבדה בלילה, היא לא תצטרך ללכת לפינות אפלות ורחוקות שבהן איש לא שומע אותה. אני מצפה שהמדינה תחייב חניונים להקצות מקומות כאלה. אני מצפה שהמדינה תחנך מגיל צעיר לשוויון בין המינים – מה שידרוש ממנה להתנער מההגדרה האורתודוכסית למדינה יהודית, אבל זה יעשה לנו רק טוב. אני מצפה מהמדינה להתערב כשבית דין רבני שולח אישה מוכה שמבקשת להתגרש לעשות שלום בית. אני מצפה מהמשטרה לגלות נוכחות במקומות בילוי מועדים לפורענות. יש הרבה מאוד דברים, דובי, שאפשר וצריך לעשות אותם לפני שמתחילים לעצור גברים רנדומליים ברחוב. אחד מהם זה להכיר בעובדה שתקיפות מיניות הן מכת מדינה בהיקף מטורף, ולהתחיל להתמודד איתן כמו מצב החירום שהן.

כתבה מעניינת והתגובות עוד יותר מעניינות בכך שהן חושפות משהו לגבי תחושות של גברים בחברה.

אנשים כקבוצה מסוכנים לאנשים.

לדעתי, אתם חייבים לגלות קצת יותר חמלה בנושא הזה. הורים רבים, במיוחד הצעירים שבהם, סובלים ממצב רפואי שנקרא בז'רגון המקצועי… שנייה, תנו לי לראות שאני מאיית את זה נכון… "טירוף מוחלט וטימטום היסטרי". אנשים אומללים אלה נוטים לסבול מאשליות, לראות דברים שאינם שם או חפצים רגילים וסיטואציות יומיומיות כמאיימים ומסוכנים: נדנדה רגילה הופכת לטיל סקאד. גשם קל לאמבטיית חומצה. שריטה בברך לקטיעה מדממת. ואנשים רגילים לצ'רלס מנסון. שלא לדבר על האינטרנט!!אל לכם לכעוס על אנשים אלו. הם זקוקים לתמיכה ועזרה. עזרו לשים קץ לתופעה עצובה זו. אפילו יש קבוצה בפייסבוק*.

* אין קבוצה בפייסבוק.

[...] זה החריג. בפוסט אצל דורה קישינבסקי, שם גם כי קבלה כנגד חרדת הפדופיליה בתרבות המערבית בימינו, הערנו אני ומגיבים אחרים, שגם [...]