זה לא חדש העניין הזה. סניה מקדם את המרכז לאמנות הפיתוי בבלוג שלו, הסופר-פופולרי, הנקרא על ידי נערים ונערות רכים בשנים.
אני אישית לא הזדעזעתי מזה בהתחלה – אבל עכשיו ברור לי שלא כולם מביטים על זה בביקורתיות והומור, אלא תופסים את זה כאמת לאמיתה. וזה מלחיץ!

שרון גפן פעם הביאה משם טקסט עוד יותר מזעזע, על גבול האונס, אם לא מעבר לו.

אני רוצה להאמין שהסיפורים בדויים, אבל לחשוב שיש צעירים שקוראים אותם וחושבים שככה צריך לנהוג, נורא.

אני די בטוח שהם גנבו את הסיפור הזה מ"ספר האנסים הגדול".

השאלה היא, כמובן, לכמה מכוניות הוא נכנס, כמה רגליים הוא ליטף וכמה אגרופים בפרצוף הוא חטף עד שהוא מצא אחת ששיתפה פעולה. אני מכיר אנשים שמתגאים במאות כיבושים, אבל זה כי הם הולכים באמת על שיטת הירי לכל כיוון, ולא רואים בסטירה כמשהו מעבר לסירוב מנומס.

ובדיוק לפני כמה ימים בעודי ממתינה לאוטובוס, רכב לבן נעצר לידי והבחור שישב בו (שבתחילה חשדתי שאני אמורה להכיר וסתם לא מזהה את פניו) הזמין אותי לסיבוב. דיי הופתעתי. כשאני אומרת הופתעתי, המשמעות היא שדנתי בנושא באותו הערב עם חברות וניסיתי לתהות מדוע אותו בחור חשב שיצליח. כנראה שטעיתי, והוא צדק.

פאדיחה.

זה נחמד, אבל האהוב עליי הוא מאמר מאתר בייבמאסטר (!!!) שמסביר איך להתחיל עם בחורות במסנג'ר. אין טעם שאני אתחיל לצטט ממנו כי הוא פשוט כולו זהב, אז הנה הלינק:

http://www.babemaster.co.il/Page26951.asp?id=2850

חוץ מזה אני אוהב את הציטוט הזה ממאמר של מנהלת האתר על איך גם מכוערים יכולים להיות בייבמאסטרים:

"אמא שלי אישה יפיפיה.
אני נחשבת מכוערת לידה. כן, אני לא צוחקת.
לעומת זאת, אבי הוא לא גבר יפה, מעולם לא היה, תמיד היה אסטטי מאד, השקיע בשמירה על משקל גוף נכון, פיתוח גוף וניקיון אבל מעולם לא היה נחשב בחור יפה.
ובכל זאת היא התאהבה בו ותוך שלושה חודשים מרגע שהכירו אמרה שלום לכל מאות המחזרים שהיו לה והתחתנה איתו.
למה? כי הוא תמיד היה בייבמאסטר אמיתי."

מי לעזאזל קוראת לאבא שלה בייבמאסטר?!?

באמת הרוב יתנו לו אגרוף? אז איך זה שכמעט כל נסיון אונס מצליח? נראה לי שאתן חוטאות קצת באי-הבנה של מה היא תחושת אִיום ופחד.

לדעתי זו סתם הגזמה של מספר סיפורים.
סביר להניח שהוא ראה את הבחורה ולאחר מכן הלך הביתה וחלם על כל הסיפור הזה בלילה.

מקומות כאלו צריך להכחיד…

טרום עידן האינטרנט, אי שם בשנות התשעים העליזות, היה פרסום במקומונים על איזה ליצן אחד שהתחיל עם בחורות בקצה דיזינגוף בטכניקה הזו (חדירה למרחב הפרטי+שתדלנות, לא היה אזכור של ליטוף רגליים). למיטב זכרוני המטושטש, הכתבה הזהירה ממנו בגלל שנטען שהוא אפקטיבי מאוד (כלומר, הטכניקה עובדת, וכעבור יום-יומיים,חפוז-חפוזיים, הברנש מתגלה כplayer) ורווי בשארם (יכול להיות שהרטוריקה שלו הייתה הרבה פחות מתלהמת מעניינים שבגבורה).

רק אשך אחד פחות?את רחמנית.

מילא הכל, אבל למה זה כתוב כל כך רע? אי אפשר לקחת איזה קופירייטר בתשלום?
ולמה חוסר העקביות הזה? הוא מתחיל את הטקסט בזה שלפני שעה הוא יצא לסידורים וראה את הבחורה ומסיים בזה שמאז הוא כבר שיפד אותה (פעמיים?)…

ומה עם המשפט הזה לקראת הסוף "בחיים לא הייתי מאמין על עצמי שאני אכנס לאוטו של בחורה תמימה ואשכב איתה באותו הערב." בחורה תמימה? יענו לא כזאת שרמוטה שנותנת בקלות? או תמימה במובן של אחת שהסתברה להיות טרף קל?

ומה זה: "מדריכים יקרים , בזכותכם לא הייתי מגיע לכל הערב ההזוי הזה!" ?

מבינה מה הייתה כוונתו, אבל ראבאק, איזו התנסחות אומללה.

בקיצור, היום אני כבר זקנה בלה וכל זה, אבל אם בנעוריי הסוערים מישהו כל כך עילג היה נכנס לי לאוטו הייתי בעיקר מקיאה עליו. לך תעשה איזה קורס התבטאות או משהו.

אני די בטוח שזה For realz. כך או כך, מדהים איך הראשים של כל חברי המרכז זהים בצורתם (חוץ מהאחרון, שהוא ממש מוזר)
http://www.mapi.co.il/about

ומצד שני יש את זה

"חלק א' תהיה יפה ותשתקי:

אם במקרה כבר עברתן את גיל היסודי התמים, וכמו שאני מכירה את הקוראות שלי לא עברתן, אתן בוודאי יודעות שאין דבר החשוב לגברים יותר מיופי של נשותיהן. אני כבר לא מדברת על העובדה שקשר עם מכוערת עלול להביך אותם בפני החברה האנושית כולה אני מדברת על אהבת האדם לאסטטיקה. תזכרו יקירותיי קשר עם מכוערת לא יכול להיות רציני ולא יכולה להיות בו אף לא טיפה אחת של אהבת אמת כי ברגע, ברגע בו גברת יפה יותר תרצה את חברתו של הגברבר האומלל הוא יזרוק את מפלצת הכיס שלו מכל המדרגות ולא משנה עד כמה קשר זה נראה רציני, הדדי ואוהב. אני לא אומרת שלנשים מכוערות לא מגיעה אהבה אני פשוט אומרת שאין סיבה שיחפשו אהבה זאת אצל גברים, עולם הלסביות השעירות הוא רחב ידיים ואם יחפשו בוודאי ימצאו בין הנשים השריריות אוהבות האופנועים הכבדים ומעילי העור את אחת שתהיה לה לאהבת אמת. "

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=100641&blogcode=5419614

מדהים כמה אנשים דפוקים יש בעולם.
ובנושא אחר לגמרי – פרסומת שצצה לי בפייסבוק והחלטתי להסתקרן ולהציץ:
http://www.secwiz.co.il/princess1.htm
בכל אופן כנראה שזה "עובד" לשני הכיוונים.

תמיד מרגיז אותי לשמוע על\לקרוא את האתרים של הקורסים המטופשים האלו. לצערי יש בחורות שזה עובד עליהן ולכן הבחורים ממשיכים להגיע והשטות הזו ממשיכה להתקיים. שיפשטו כבר רגל, אמן

טוב.. כנראה ואני לא ממש גבר..
"אומנות הפיתוי" האלה לא מצחיקים אותי בכלל. בפעם הראשונה שקראתי עליהם, לפני 3-4 שנים להערכתי, ישבתי והייתי מזועזע. לא האמנתי שמישהו, לא משנה אם הוא גבר או אישה, יכולים להתייחס למין השני בתור חפץ דומם וחסר אישיות, למרות הדרך שבה נהגו נשים לא מעטות כלפיי לפני כן.
איכשהו – זה תמיד נשמע לי מזעזע. וזה עוד הגיע אליי בתור לינק מאדם מסוים במייל, שהחשיב עצמו כחבר שלי, ורצה לייעץ לי איך כדאי לי להתחיל עם נשים. הוא התגאה בזה שככה הוא מתחיל איתן, וזה אשכרה עבד לו. באותו יום, כבר החשבתי אותו כאדם הרבה-פחות חכם ממה שהוא התיימר להיות.
כשהתחלתי לקרוא את הלינקים שמצורפים לתגובות פה, התחלחלתי. מיס רובינשטיין הזו, גורמת לנשים ולגברים כאחד, להתייחס למין השני בתור בובות ראווה באיזה חלון אינטרנטי, במקרה הטוב, או בצורה מחפירה במקרה הפחות טוב. זוהי אלימות לשמה, והיא משפילה אותי כגבר, לא פחות ממה שאותו "מרכז אומנות פיתוי" משפיל נשים.
לאיזו רמה של טמטום הם מגיעים, החארות הלאה? הבעיה היא אכן, שלא מעט בני נוער חושבים שכך צריך לנהוג בנשים או בגברים. זה מסביר לא מעט על סצינת האינטרנט שיש היום.

גועל נפש. באמת.
(וסליחה אם זה נשמע מצטדק, אבל זה באמת עושה לי רע..)

כל המרכז לאומנות הפיתוי הזה מזכיר לי את הדמות הנלעגת והמעולה של הוומנייזר שטום קרוז גילם ב"מגנוליה".

ניסיתי, באמת שניסיתי, חיטטתי באתר ההוא במשך דקות ארוכות – ואני לא מצליחה להבין איפה ראית פה פארודיה פמיניסטית.
אני לא מבינה על מה העליצות – כל משפט באתר הזה גורם לי לחרדה על גורל האנושות.

לפני כחודש נכנסתי לחניה טיפה מסובכת ליד הבית, רציתי להיות בטוחה שאני חונה צמוד למדרכה אז זה לקח רגע.

פתאום נכנס מישהו לאוטו, הניח את המפתחות שלו על לוח המחוונים והתחיל לדבר איתי. הוא אמר משהו בסגנון "גם הרכב שלך בזמן האחרון.." בנקודה הזאת קטעתי אותו ואמרתי "סליחה, מה אתה עושה לי ברכב?!"
הבחור התחיל למלמל ולהתנצל ולהגיד שידידה שלו מחכה לו ברכב פה ליד ויצא.

אני לא מבינה למה הייתי מנומסת.
לא חשבתי באותו רגע על אונס, חשבתי שהוא מנסה לגנוב לי את הרכב. התגובה המיידית שלי תוך כדי שהתחלתי לדבר היתה לשים יד על המפתחות שלי. אחר כך במשך שבוע שבועיים כל הזמן בדקתי שלא חסר לי שום מפתח ולא מנסים לפרוץ לי לרכב או לבית.
קרוב לוודאי שאף אנס או גנב רכב לא היה מנסה לעשות את זה במרחק 300 מטר מתחנת משטרה. קרוב לוודאי שהוא באמת התבלבל ונכנס לרכב הלא נכון. אבל באותו רגע זה היה כל כך מבהיל.

איפה היית בפנטסי.קון שעבר? היה כנס של החבר'ה האלה באולם ליד. בחיי.