מאז שקראתי את הידיעה הזו יש לי תחושה שמישהו גנב את האינטרנטים והחליף אותם בפרודיה נשכנית במיוחד. קורה לי מדי פעם. טוב, כמעט מדי יום.

ואכן רגע אפוף הוד ושגב, ממש גאולה דרך הביבים.

עזבי הקטנוניות, העיקר שחל שיפור עצום במעמדה החברתי של הנאשמת, כלומר התובעת.

למעשה את שואלת מה התכלית של העונש בפרט ומה התכלית של הצדק בכלל. האם יש טעם ותכלית סופית בעונש ובצדק בפני עצמם או שהעונש והצדק הם כלי בדרך למטרה אחרת. את חושבת אחרת מהשופט ומאנשים רבים אחרים.

מגניב שמתנהל כאן הליך משפטי מדרג שני. מראש אין לי ספק שכמו בדרך כלל בחיים, גם פה זה ייגמר בהרשעה.

אישית, אני לא יודע מה אני חושב על קטע הסליחה הזה. אני לא מבין מספיק בפסיכולוגיה של גישור כדי לדעת כמה מה שהיה שם הוא סטנדרט הגיוני, וכמה מזה הוא אותו אונס שני. אני חייב להגיד שהבטן שלי נוטה חזק לכיוון האונס, אבל לבטן שלי אין משמעות כשאני יודע כל כך מעט.

מה שאני בעיקר לא יודע זה מה באמת הרגישה המתלוננת ביום שאחרי הסיפור הזה. מבחינתי לכל השאר יש מעט מאוד משמעות. העדויות היחידות שיש לנו הם מה שהיא אמרה בדיון, ומה שהפרקליטה (לא עורכת הדין של המתלוננת, דורה. עורכת הדין של המדינה, זו שנמדדת בעבודה שלה על פי אחוז הרשעות) אמרה שהמתלוננת אמרה לה. מה שהיה בדיון שנוי במחלוקת. מה שהפרקליטה אמרה זו עדות שמיעה של צד שלישי עם אינטרסים מובהקים.

אל תשכחו שהנאשם היה פה בבעיה אמיתית. בעוד שכל חלאה יכולה לשפר את מעמדה בבית המשפט ע"י זה חבישת כיפה וזקן, הנאשם כבר דתי ולכן לא יכול לבצע את השידרוג הזה. שקוראים את הכתבה מבינים שאותם עבריינים צדיקים ויראי שמיים הם לא כל כך טיפשים . השיטה פשוט עובדת.
החוק מרשה (אני חושב) לשופט להקל בעונשו של נאשם אם הוא מאמין שהוא אדם נורמטיבי בד"כ וזו הייתה מעידה חד פעמית. אני לא מבין מדוע השופט הרחמן לא השתמש בזה. ההתנשאות הגזענית מדהימה. מה השלב הבא שיגיד לנאנסת שהיא צריכה לשמוח שהנאשם מצא אותה מושכת? בנוסף, גם אני לא מומחה גדול במשפט אבל מאוד מעציב אותי שהחוק לא מספיק מפורט בשביל לחרוץ דין. עצם זה שהשופט חש צורך לצטט מספרים עתיקים שבעבר התירו עבדות, אונס ועוד הרבה רעות שכאלה מעציבה אותי.
האמת שבעיקר מטרידה אותי הערבוביה המדהימה של נושא התפקיד המגוחך של הרב הראשי לישראל, שר הפנים המגוחך והשופט ירא השמיים. אני לא אתפלא אם בבואם למנות שופטים יזכרו לשופט את גדולתו בתורה. כנראה שאין גבול לחוצפה.

אין ספק שפס"ד מצליח להפוך את ההחלטה לעוד פחות סבירה משהיא הייתה קודם – ועוד אומרים שבלוגים לא מביאים תוכן מקורי אכותי.
ולגבי ההפלצה הפאבלובית הפוסט-שמאלנית – ואחר כך עוד מנסים לשכנע שבלוגים מביאים תוכן ייחודי ולא סתם קשקשת.

יפה אמרת. ואכן, "הפלצה" היא הביטוי המדויק.

תיקון קטן – לא מדובר בעורכת הדין של המתלוננת, אלא בבאת כוח המדינה. למתלוננים אין עורכי דין הלוקחים חלק בהליך הפלילי. אני חושב על האשה המסכנה שמתמודדת לבדה, ללא כל ייצוג, בסיטואציה שמלחיצה מנוסים ממנה בדיונים משפטיים, מוקפת באנשים שכל הטקס מיועד להקנות להם כבוד והדר ולהטיל עליה אימה, ולבי נכמר.

וואו. פשוט וואו. אפשר רק לשער שאם הוא כתב 321 של אפולוגטיקה, הוא ידע מראש שמשהו מאוד מסריח בפסק הדין שלו. מדהים לדעת איזה אנשים מכהנים כשופטים בישראל, ועצוב לדעת עד כמה קשה להזיז אחד כזה מהרגע שהתיישב על כסו.

תודה על הפוסט המעמיק; אני רק ממליץ להוסיף את שמו של השופט משה דרורי לכותרת הפוסט, בשביל לקדם את דירוג הגוגל שלו.

[...] האם הוא מתגעגע לשופטים טיפשים שמועמדים לביהמ"ש העליון שפוסקים, בין היתר, לפי הלכות הרמב"ם? [...]

כל הכבוד על הטרחה ללכת ולקרוא את פסה"ד המלא.
הציטוטים שהבאת רק מקוממים עוד יותר.
צדק עוזי משולם, אין לנו משפט בארץ, יש לנו משפח.

או, יופי.
היתה לי תחושה שהכתבה הזאת מוטה מאוד, ולכן חיפשתי ומצאתי סיכום של פסק הדין של שנעשה באתר משפטי כלשהו, והתיאור שם היה אחר לגמרי מהכתבה של כלכליסט. כבר חשבתי שעכשיו אצטרך לקרוא 321 עמודים כתובים במשפטית כבדה.

תודה, דורה.

(ועכשיו נותר רק להצטער על שירות הדב שהכתבה המעוותת הזאת עשתה לפרשה. ולקוות שעדיין ידיחו את השופט הנפוח הזה, גם אם לא מהסיבות הנכונות בדיוק.)

לכל הרוחות, הבן אדם הזה מועמד למשרת שופט בבית המשפט העליון! מה קורה כאן?!

אני יושב, קורא את זה, ונדהם. אולי לא נדהם – יותר רותח.
ה"שופט" הזה פשוט גזען. אין לי שום מילה אחרת לתאר את מה שהוא העביר כאן.
ברור לי לגמרי, שאם איזשהו "צבר" היה נדרס ע"י אותו אברך, השופט לא היה יכול לכסתח את עצמו כמו שהוא עשה עם האישה הזו. אם יש מישהו שניצל את "צבע עורה" ואת תמיומתה, זה השופט. יותר מכל אחד באולם הזה.
אין שום הצדקה לפסק הדין הזה. שום הצדקה.

זה מחריד.
אין דבר כזה, "מעידה חד פעמית", כשאתה דורס מישהו בכוונה תחילה. אני לא רואה איך איש כזה, יגיד מה שיגיד, יכול שלא לשבת בכלא. בהנחה שהעובדות ברורות, כמובן.

אני לא חושב שיש כאן גזענות, אגב. יש כאן בעיקר פטרונות כלפי המתלוננת, ואיזושהי גישה כללית, שנחרדת מלהעניש אנשים כפי שראוי להם. גישה לא יהודית באופן כללי, יש לציין. תודה על הפוסט, למרות שהאמנתי כבר כששמעתי על זה ברדיו.

עוד מספר עובדות שלא ממש הופצו:
התוקף שלח את אשתו ההריונית לבכות לנאשמת (זה מופיע בפסק הדין אגב) ,השופט התעלם באלגנטיות מהנסיון לשבש הליכי משפט.
התוקף עדיין לא העביר את כספי הפיצויים (עשרת אלפים שקלים בעשרה תשלומים) בהם חייב אותו ביהמ"ש.

ככה זה בעולם, יש דרג ויש זרג. אלה אלוהייך ישראל, תרדי על הברכיים ותפתחי פה גדול.

בלוגריות ביקורתית במיטבה. ברשותך, אלנקק בבלוגי.

אני חייב לומר שדי הזדהיתי עם שכתב צביקה, במיוחד לאור פוסטים אחרים שנכתבו בעניין, שכצפוי היו עסוקים בלמנף את הפרשיה הזו כדי להשמיץ כל מה שיהודי ודתי. מה לעשות, שכמישהו עסוק בכל הזדמנות בלהשמיץ את היקר לי, זה מפריע לי.

קראתי את הפוסט שלך ואני חושב שהוא מאוזן וביקורתי במידה הנכונה.

ולגופם של דברים – ניסיתי לשפוט בעצמי, אבל הקטעים מהמשפט כל כך מעצבנים, שאני לא מסוגל אפילו להבין מה קרה שם.

מעבר לכל הבעיות המהותיות והמוסריות, שמתי לב ל-321 העמודים בתיק יחסית פשוט של he said-she said. מה יעשה כב' השופט דרורי בתיקים מורכבים יותר? גם כך המערכת מוצפת, למה לבזבז כ"כ הרבה זמן, נייר, עצים וכו' (טוב, וגם עינוי דין וכאלה)?
אני רחוקה מפרידמן כרחוק מזרח ממערב, אבל עדיין אפשר לצפות למינימום יעילות משופטים, לא?

זה פוסט מצוין. בדיוק בשביל העמקה כזו יש בלוגים.

החילוני הקיצוני שבי מיד רצה לייחס את כל העוולות האלו לדתיותו של השופט, אבל ברור שיש גם שופטים דתיים ישרים ואמפתיים. או שהשופט הוא פשוט אדם חסר רגישות וכוחני, כמו הנאשם, או שהוא עשה כל אשר ביכולתו כדי להקל עם הנאשם, מסיבות לא ענייניוּת.

ובכל זאת, ברור שבלוגים לא יצליחו להעביר את השופט הזה מתפקידו, או למנוע ממנו להתמנות לבית המשפט העליון, חס וחלילה. אני מקווה שהסיפור הזה יתפוס תאוצה גם בכלי תקשורת פופולריים יותר ושהשופט יודח. שתדע כל קופאית בחניון שבמדינת ישראל יש צדק, ועל כן עוול שנעשה לה יכול לגמור קריירה של שופט. אבל האם יש באמת צדק במדינת ישראל?

פשוט מזעזע שיש שופטים כאלה בישראל, לא רק שהם נכנעים ללחץ חברתי ופוליטי שמופעל עליהם, אלא הם חושבים שהם יכולים להצדיק את עיוות הדין הזה בהתפלפלויות הלכתיות ובאילוץ המתלוננת "לסלוח" לנאשם.

הוא הפעיל עליה לחץ עצום אחרי שזיהה את חולשתה, ועוד העיז להציג אותו בפסק הדין כאילו מדובר בהקשבה מלאת כבוד ונימוס לדבריה, הקשבה שהפכה אותה, לדעתו, לחברה שוות זכוית בחברה הישראלית. מגעיל, מגעיל!

מי שקורא את מה שהלך שם (ותודה לך דורה שהבאת את הקטע בפנינו) רואה שהיא לא קרובה אפילו לסלוח לו, היא מרגישה שהוא פשוט לא ראה בה בן אדם שצריך להתחשב בו או אפילו לטרוח לדבר איתו, ולכן הוא דרס אותה, גרר אותה עד שהיא נפלה מהפגוש, ברח מהמקום כשהוא משאיר אותה על הכביש במצב שבו היתה יכולה להידרס שוב ולמות, הכחיש הכל אחרי שנתפס והודה רק כשראה שהכל מצולם. הוא ביקש סליחה כי ידע שזה כל מה שהשופט זקוק לו כדי לזכות אותו מהעבירה, וכך היה.

האם לפי הניתוח המשפטי המבריק של השופט, בהתאם לדין העברי, צריך לזכות כל מי שמבקש סליחה מהקורבן? לא לפי חוקי המדינה שלי! האם הרחמנות הגדולה נבעה מעתידו המזהיר של הנאשם? זאת באמת האפליה כי מכוחה צריך להימנע מהרשעת כל הפוליטיקאים המושחתים שיש לנו בזמן האחרון, כל עורכי הדין, רואי החשבון והמנהלים המועלים למיניהם? ומי נשאר? אלה שמראש נועדו רק לעוני ולפשע, לדעת השופטים והחברה, אלה שאין להם עתיד להתחשב בו בעת גזירת העונש.

ובהחלט מדובר באונס שני כשהשופט התעלם מעדותה ומכאבה של המתלוננת, שלא לדבר על הודאת הנאשם במעשה החמור הזה, וזיכה אותו משיקולים לא רלוונטיים, בגלל שהוא אזרח סוג א (לדעת השופט, לא לדעתי) והיא רק אתיופית שצריכה להגיד תודה שהסכימו לשמוע אותה בבית משפט. ועוד יותר שתגיד תודה שבישיבה המכובדת של התלמיד החכם ההוא מוכנים ללמד שלושה כמוה, שיכלו להיות אחיה הקטנים.

היא צריכה לתבוע אותו בתביעה אזרחית ולדרוש שם פיצוי על הפגיעה בכבודה כאדם, לא רק על ימי העבודה שהפסידה. על זה הכאב והזעם. אם המדינה לא תגן עליה ועלינו מאנשים כאלה, שתכריח את האבא המכובד ואת כל הרבנים הישרים לשלם על מה שהחינוך שלהם יצר.

דורה, הסיבה שזה התפרסם עכשיו קשורה אולי למועמדותו של השופט הלא ראוי הזה לעליון, אבל גם לכך שפסק הדין עומד עכשיו לערעור. לכן לא מדובר בחדשות ישנות.

אני מתקשה להביע את גודל סלידתי מהמניפולטיביות ועזות המצח שבה התרשמתי שהתנהל המשפט ובהשראתם נכתב פסק הדין.
רוב המגיבים עשו את זה בשבילי ותודה.
אציין רק כי על פי התרשמותי, השופט לא ניהל משפט, הוא ניהל גישור חד צדדי, שכמעט כל מהלכיו מטרתם היתה לעודד את הנאשם להתרפס בפני המאשימה ולפייס ולרצות את הנאשמת, על מנת שיהיו לו את כל הסיבות להקל בפסק הדין. צדק לא היה שם.

תיקון לפוסט הקודם: לפייס ולרצות את המתלוננת, כמובן.

עם כל הכבוד לטקסטים שהבאת, עדיין את חוטאת בהבאת ציטוטים שמוצאים מהקשרם מה שחשוב הוא השורה התחתונה:
1. התנצלות הנאשם שהתקבלה על ידי התובעת.
2. פיצוי של 10,000 ש"ח
3. חילוט רכבו של הנאשם ע"י המדינה
4. 180 שעות שירות לציבור
5. קצינת מבחן
ומול זה אי רישום פלילי, מכיוון שהנאשם חזר בתשובה(לא במובן של הפך להיות דתי כי אם התחרט ושינה את דרכו)

ועל מה כולם נתפשים, על כך שהוא יצא ללא אישום? מאות בני נוער שנתפשים עם סמים יוצאים ללא אישום(חוסר רישום פלילי) בהמלצת קצינת מבחן כדי שבמידה ויפסיקו להשתמש בסמים, לא יהיה להם כתם לכל החיים. גם כאן מתייחס השופט לנקודה זו בהבאת מאות ציטוטים ממקורות יהודיים וכן בהבאת תקדימים משפטיים בישראל.

השורה התחתונה היא, שישנו כאן ניסיון לחיסול פוליטי של מועמד לעליון בשל היותו דתי ומזוהה עם הימין.

1. התנצלות אינה רלוונטית מאחר ומשפט זה לא נועד לשפוט את נפשו המיוסרת של הנאשם, אלא את מעשיו.
2. פיצוי כספי אינו רלוונטי כאשר מדובר במשפט פלילי ולא אזרחי.
3. לא רלוונטי.
4. עונש ראווה שכלל אינו תואם את חומרת העבירה.
5. לא מדובר בנער שסרח בסמים, מדובר באדם מבוגר ואחראי בתפקיד ציבורי שביצע פשע אלים כנגד אדם אחר, קצינת מבחן היא גם כן לראווה ותו לא.

מדובר במעשה חמור ואלים שנעשה בשיקול דעת וזכה להתייחסות "אגבית" ע"י השופט. מעשה זה נכון וצריך להסתיים ברישום פלילי ללא שום תלות בזהות המתלוננת או הנאשם וללא שום תלות בהתנצלויות והתרצויות.

פשוט נורא ! ! !

שכויח גדול על העבודה!
העניין הזה לא יעבור בשקט.

אני כאדם דתי, התורה מחייבת לקרב את האנשים הזרים

הוא בעצם עשה מצווה וקירב אותה לאוטו שלו. קירוב הנדרסת ללב המנוע ולב התנועה היהודית בכבישים.
ואחרי הקריאה פה [באמת שאין לי תחת לשבת על 300 ומשהו עמודים של פסיקה] התחשוה היא עדיין – בזיון, בזיון, בזיון.

כמה צריך לחכות עד שמשה דרורי יפרוש ממערכת המשפט? ההמתנה הזאת היא גזירה שקשה לציבור לעמוד בה.

דורה, תודה.

עוד כמה פנינים:
"

כן התרשמה קצינת המבחן, כי על רקע גדילתו במשפחה, בה הציפייה המופנמת הינה למוצלחות אישית, הנאשם מגלה קושי רגשי בהתמודדות מול סיטואציות המעוררות תחושות השפלה וחוסר הצלחה עבורו, בהן נדרש להתמודד, ללא שניתנת לו התייחסות מיוחדת ושונה, כפי שעולה בכתב אישום נשוא תיק זה

."
"

לאור סדר הדברים האמור, אנו מעריכים כי אנו זקוקים לזמן שיפוטי של כשעתיים" מעניין אם זה כולל את כתיבת 321 העמודים.

"

לאור דברינו אלה, שמא ראוי לשקול ללמד את קציני המבחן לא רק תיאוריות חדשות, פרי המחקרים של המאה ה-21, אלא גם ללמדם את דברי הרמב"ם, בהם עיינו לעיל, מתוך תקווה כי קציני המבחן יפעילו אמות מידה אלה בתסקירים המוגשים על ידם לבתי המשפט

. "
"

ניתן לומר, כי "החוויות" הללו הכשירו את הנאשם – לא פחות מאשר שינון של עוד סעיף באבן העזר – לתפקיד האחראי והחשוב של דיין בבית הדין הרבני (אם ימונה

"

ואפשר להמשיך מעתה ועד עולם (ויתרתי לכם על ההשוואה בין הדת היהודית, הנוצרית המוסלמית ו"גם הדוגלים באימוץ הגישה של "רוח האדם" והאוטונומיה שלו") כי הרי זה אוסף של העתקות והדבקות שכל מטרתו היא למנוע קריאה ביקורתית אמיתית או נסיון לתרץ החלטה שהוא יודע שהיא לא נכונה.

אני לא מבין למה הרעיון "אל תשתמשו בתנ"ך כנימוק אלא אם כן אתם מאמינים בכל מה שכתוב שם, ואם אתם מאמינים בכל מה שכתוב שם אז אנחנו צריכים לנהל שיחה" לא ברור לאנשים. הרי הנימוק שבו אתה משתמש כדי להפריד בין מה שאתה רוצה לקחת מהתנ"ך לבין כל שאר מה שקיים בו אמור להסביר גם למה בחרת אותו מלכתחילה מבין כל הרעיונות בעולם, כי היהדות באמת אומרת המון דברים. הקטע המדאיג הוא שאולי השיחה לא יכולה להתקיים בכלל, ואז כולנו בבעיה.

מהעצבים הפסקתי לקרוא באמצע. אררג.

פסיקתו של דרורי מובנת לאחר היכרות הנאשם ורצונו של דרורי להיות שופט בעליון.
אז ככה, הנאשם הוא בנו של רבה הספרדי של חדרה הרב שמעון ביטון.
בדרך כלל רבני עיר ספרדיים נבחרים מתוך שיקול פוליטי של ש"ס.
בוועדת מינוי השופטים יש ארבעה פוליטיקאים:
יעקב נאמן, אלדן, אוריאל ורותם (שלושה חובשי כיפה כלומר נטייתם לעשות חסד עם מישהו "משלהם" ככה הדתיים חושבים במונחים "אנחנו והם").

וזו הבעיה האמיתית והמפחידה ששיקולים זרים נכנסים (זאת גם הסיבה שדרורי החיליט לא לפרסם שמו של האברך הברברי).
דבר אחד לא הסתדר לי מדוע דרורי התייחס לאתיופית כאל "תת אדם" – הרי יכל לפסוק פסק דין בלי להגיע לנימוק אווילי זה.
אלא שמעניין לעניין סרך השופט הדתי הלז.
דרכם של דתיים – על פי רוב – לא להצליח להבין את המקום של האחר.
כל כך רחוקים הם מרגישות אנושית – כל בני האדם שווים הם – ומבחינתו בא לברך ולא נתן דעתו שהוא מקלל.
ידיד מפלגת אור

דורה, תודה על זה. בהיותי ציני ידוע, לא הרבה דברים גורמים לי לזעזוע עמוק כמו שגרם לי הטקסט הזה שלך (והקטעים המצוטטים בו). לא האמנתי שדברים כאלה באמת קורים.

צו איסור פירסום על השם? לא ממש: http://www.courts.co.il/SR/mechozi/m06006007-328.htm

[...] האברך שדרס אתיופית ויצא מזה נקי אז יש צו איסור פירסום על השם שלו, אבל פעם פגשתי איזה בחור בשם איתמר ביטון,שלומד לדיינות [...]

10 אלף שקל זה כלום. במשפט אזרחי, האישה הזו צריכה לקבל מאות אלפי שקלים מהמעסיק (אשר אמור לקבל את הכסף הזה מחברת הביטוח).

כתבתי תגובה ארוכה למחול השדים (מישהו אמר לינץ') סביב השופט דרורי. משום מה היא לא התפרסמה. אז הנה קטע אחד ממנה בקשר לטענות על קולת העונש:
פסה"ד מקל עם הנאשם – האומנם. אני מציע למגיבים לגלוש באתרים המאגדים פסקי דין ולמצוא לא מעט פסקי דין בהם בוצעו מעשים חמורים כולל תקיפת קטינים, אלימות שוטרים, אלימות בתוך המשפחה וכיו"ב שהסתיימו בהרשעה ללא הרשעה. יותר מזה – הקנס שהוטל על הנאשם בתיק, חילוט הרכב, ושלילת הרשיון לארבע שנים בתוספת 180 שעות לטובת הציבור מהווים ענישה יחסית חמורה בהשוואה למקרים אחרים – ראו ת.פ. 1848/04 מדינת ישראל נ' בן ברוך כפיר ונהון דוד שם הנאשמים היו שוטרים במשמר הגבול שתקפו מאבטח בתחנה המרכזית שביקש לבדוק את תיקיהם. למאבטח נגרם שבר בכף היד וחבלות נוספות. נהון דוד קיבל הרשעה ללא הרשעה, 200 שעות ותשלום פיצוי של 5000 ש"ח למאבטח. כלומר בית המשפט במקרה הזה השית קנס גדול פי כמה על הנאשם. שימו לב – מדובר בשוטר שבית המשפט נוהג להתייחס בחומרה לשימוש באלימות מצד לובשי מדים. הנה מקבץ לא מחייב מהשבועות האחרונים – בת"פ 2253/05 מ"י נ' עבד נג'אר – בעל חנות שהכה לקוח וגרם לו לחבלה חמורה שחייבה אשפוז של ששה ימים בבי"ח. הנאשם הורשע אולם עקב היותו של האדם "נורמטיבי", בעל משפחה וללא הרשעות קודמות, החליטה על הרשעה ללא הרשעה, 180 של"צ ו 3000 ש"ח פיצוי למתלונן. ת"פ 2397/06 מ"י נ' כהן איתמר הנאשם נהג אגד הורשע בביצוע הטרדה מינית בקטינה אולם עקב החשש לפגיעה בפרנסתו, היותו בעל משפחה וללא הרשעות קודמות, החליט השופטת על הרשעה ללא הרשעה ופיצוי המתלוננת ב 4000 ש"ח. ת"פ 2819/07 מ"י נ' גלאם עודד וטייב בן שמעון – שני שוטרים במשמר הגבול שהורשעו בתקיפת שוטר צעיר תוך השפלתו, עקב החשש לפגיעה בפרנסה ותוך שהתביעה מסכימה לכך הוחלט על הרשעה ללא הרשעה, של"צ של 150 שעות ופיצוי המתלונן בסכום של 1500 ש"ח לכל נאשם. ועוד ועוד. יש לציין כי בכל פסקי הדין שבהם עיינתי לא מצאתי פיצוי בסכום אותו השית הש' דרורי או גבוה ממנו. (אבל לא בדקתי את כלל פסה"ד).

מצד אחד: הסיפור הזה (ואני לא מביעה פה פקפוק באמינותו) כל כך ביזארי ומופרך ש, אני לא יודעת, הוא פשוט ממש ממש ביזארי וממש ממש מופרך.
מצד שני: איזה פחד, בא לי לבכות.

הנה התגובה שוב נקווה שתעלה הפעם.
הרשו לי לחרוג מהקונצנזוס כאן ולהביע את העדר הזדעזעותי מפסק הדין. את התגובה הראשונית שלי לפסטיבל סביב פסה"ד כתבתי בבלוג של צביקה בשור כאן. לאחר קריאת התגובות בפוסט הזה נברתי קצת בפסה"ד והנה ההערות שלי:
פסה"ד מקל עם הנאשם – האומנם. אני מציע למגיבים לגלוש באתרים המאגדים פסקי דין ולמצוא לא מעט פסקי דין בהם בוצעו מעשים חמורים כולל תקיפת קטינים, אלימות שוטרים, אלימות בתוך המשפחה וכיו"ב שהסתיימו בהרשעה ללא הרשעה. יותר מזה – הקנס שהוטל על הנאשם בתיק, חילוט הרכב, ושלילת הרשיון לארבע שנים בתוספת 180 שעות לטובת הציבור מהווים ענישה יחסית חמורה בהשוואה למקרים אחרים – ראו ת.פ. 1848/04 מדינת ישראל נ' בן ברוך כפיר ונהון דוד שם הנאשמים היו שוטרים במשמר הגבול שתקפו מאבטח בתחנה המרכזית שביקש לבדוק את תיקיהם. למאבטח נגרם שבר בכף היד וחבלות נוספות. נהון דוד קיבל הרשעה ללא הרשעה, 200 שעות ותשלום פיצוי של 5000 ש"ח למאבטח. כלומר בית המשפט השית פה קנס גדול פי כמה על הנאשם. שימו לב – בתיק נהון מדובר בשוטר שבית המשפט רואה בכך נסיבה להחמרה דוקא.
השופט גזען – האומנם? הרצתי באחד מהמאגרים המשפטיים את הביטוי הרשעה ללא הרשעה והמקרה הראשון שצץ היה פס"ד שניתן ביום 28/9/08 – 25 ימים לאחר פסה"ד שהביאה רותי סיני. המדובר בעניינם של שני קטינים ערבים שהשתתפו בהתפרעות וזרקו אבנים על רכב של הפיקוח העירוני וג'יפ של מג"ב. הוגש כנגדם כתב אישום הכולל סעיפים חמורים של סיכון חיי אנשים – סעיף שעליו נכנסו לכלא בעת ההתנתקות והנה השופט – בניגוד לעמדת המדינה מחליט על הרשעה ללא הרשעה תוך שהוא מצטט מ…הקוראן ומתייחס למועד פסק הדין שהינו חודש הרמדאן. והפתעה מדובר בשופט דרורי. האם רותי סיני תעלה גם את פסק הדין הזה לכתבה שתצביע על פסיקותיו של השופט דרורי. שימו לב שבזמן הדיון על העונש היה שירות המבחן בשביתה – ועל מנת לקבל חוות דעת מהירה ולחסוך עינוי משפט מורה השופט דרורי שהמקרה יגיע לועדת חריגים. הקנס שהושת – 1000 ש"ח לתשלום תוך שנה על מנת לאפשר לנערים לעבוד בחופשות מהלימודים ולשלם אותו. המדינה הראתה שם שעל נערים יהודים במקרים של זריקת אבנים הוטלו הרשעות ועונשים חמורים ולכן דרשה שגם על הנערים הערבים תוטל הרשעה. השופט "הגזען" דרורי ניפנף את טענות המדינה ופסק לטובת הנערים הערבים ובניגוד לתקדימים שהביאה המדינה.
שופט חשוך שמצטט מהרמב"ם הידוע לשמצה ומהמשפט העברי - לא ייאמן שטענה זו הושמעה כאן ובמקומות אחרים. הגדיל לעשות אחד בשם יוסי גורביץ שכתב שהרמב"ם פוסק שאם יהודי אונס ילדה גויה אפילו בת שלוש יש להוציא את הילדה להורג. ככה.(אגב, אשמח למראה מקום). הרמב"ם שכתב קורפוס עצום של כתבי פילוסופיה, הלכה, פרשנות, רפואה, שו"ת לכל קהילות ישראל מצטמצם לאדם גזען וחשוך במחי שרבוט. רק שהאיש כנראה היה קצת יותר מזה ולא ייאמן אבל אוניברסיטה חשוכה כמו ייל הקדישה לו בשנת 2004 כנס מיוחד לכבוד 800 שנים למותו (וגם אונ' פלורידה וגם אונ' פנסילבניה) והאונ' הפרמיטיבית שבהרווארד הוציאה לכבוד אותו אירוע קובץ מאמרים הדנים בהגותו של הרמב"ם. אבל אצלנו כידוע לא אוהבים להסתמך על רבנים חשוכים – מעדיפים את בית המשפט העליון של ארה"ב – יושבים אנשים נאורים וליברלים. אז לידיעת הקורא יוסי גורביץ – בפס"ד מירנדה שנחשב לאחד מפסה"ד החשובים שניתנו במאה העשרים ע"י בית משפט העליון בארה"ב (אם לא החשוב שבהם) מסתמכים השופטים הנבערים על ציטטה ממשנה תורה של הרמב"ם (ראה כאן הערת שוליים 27 לדעת הרוב – הלכת מירנדה ביססה את זכויות החשודים והנאשמים בפלילים). לגבי המשפט העברי – אם משווים את המשפט העברי לשיטות משפט אחרות במהלך הדורות בהחלט אין במה להתבייש. בזמן שבמקומות אחרים הנחשבים לערש התרבות המערבית (יוון ורומי לדוגמא) התייחסו לעבד בצורה שמעוררת בחילה המשפט העברי הקנה לו את זכותו (אם לא חובתו) להשתחרר מאדוניו והבטיח לו יום מנוחה. בזמן ששיטות משפט אחרות גדעו ידיים ורגליים בגין גניבה ונזק ושלחו אנשים על סרט נע לצליבה, המשפט העברי הכיר בפיצויי ממון וקרא לסנהדרין שדנה אדם למיתה אחת לשבעים שנים כסנהדרין קטלנית (מסכת מכות פרק א' משנה י'). והרמב"ם צמא הדם שדן ילדה למוות בגלל שנאנסה אחראי על המשפט – "ויותר טוב ויותר רצוי לפטור אלף חוטאים, מלהרג נקי אחד ביום מן הימים." (ספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא תעשה, מצווה ר"צ, תרגומו של הרב יוסף קאפח). לעניין הסתמכות על המשפט העברי יש לזה אסמכתא חוקית בדמות חוק יסודות המשפט וראה את פסק דינו של השופט דרורי פיסקה 181 והלאה.
האיש הודה והשופט מזכה אותו - אז בואו נחזור שוב על המשפט הבא – הרשעה ללא הרשעה – מדובר בפטנט של המשפט הפלילי שבו אדם מורשע במעשים המיוחסים לו אבל בשל נסיבות שונות המפורטות בפסיקה ועיקרן ההשפעה השלילית הקשה שתהא לרישום הרשעה על חייו ועתידו של הנאשם, בית המשפט מטיל על הנאשם עונשים שונים אך ללא הכותרת של "הרשעה" ורישום פלילי. דוגמא – אני ייצגתי אדם שהורשע בעבר בתקיפה. בין שאר העונשים שקיבל פסקה השופטת שנה וחצי מאסר על תנאי באם יעבור בעתיד (בשנתיים לאחר מתן פסק הדין) אותו אדם עברת אלימות כל שהיא. רצה הגורל ואותו אדם הסתבך בויכוח עם אדם אחר. התוצאה סריטה ביד. הוגש כתב אישום והאיש הורשע. השופטת לא ידעה כמובן על עונש מאסר על תנאי. כשהתחוור לה שעקב התקרית המינורית היא תשלח אדם עובד, איש משפחה שזו לו הפעם השניה בחייו שהסתבך עם החוק, לשנה וחצי מאסר היא הסכימה איתי (בניגוד לתביעה המשטרתית) וביקשה תסקיר של קצינת מבחן שהמליצה על הרשעה ללא הרשעה ושירות למען הציבור. וכך היה. ה"הרשעה ללא הרשעה" מנעה עונש כבד על עבירה שמסתיימת בד"כ בקנס. סניגורים מבקשים זאת כל הזמן ובמדינה שבה אחוז ההרשעות עומד על 97 אחוז מדובר במקום נדיר בו סניגור יכול להביא תועלת למרשו.
מה פתאום הוא דורש התנצלות, מה הקשר לאשמה, הוא צריך לשפוט מעשים לא רגשות - אני מצטער שאני מבלבל לכם את השכל בהלכות משפטיות אבל זהו משפט ומשפט עושים משפטנים. מגיבים פה מבלבלים בין שלב ההרשעה לשלב גזירת הדין. בשלב ההרשעה כלומר האם אכן נעשו הדברים המתוארים בכתב האישום – אכן אין כל קשר לרגשותיו ומחשבותיו של הנאשם בהוה. הנאשם מורשע עפ"י חומר הראיות ואחת היא אם הוא מצטער או שמח על מעשיו. השלב שבו בודק השופט את מנעד רגשותיו של הנאשם הוא בשלב גזירת הדין. זהו השלב שבו לקוחים כל הציטוטים המורעפים עליכם. השופט מדגיש שהנאשם הודה במעשים המיוחסים לו כבר בתחילת המשפט. לאחר מכן לעניין הבקשה ל"הרשעה ללא הרשעה" בודק השופט האם המורשע הביע חרטה כנה על מעשיו והאם הוא מכיר בחומרת מעשיו. זה לא השופט דרורי המציא – זו ההלכה לעניין התנאים בהם ישקול בית המשפט הרשעה ללא הרשעה. כאן ישנה חשיבות להתרשמות של בית המשפט מהנאשם ולתסקיר קצין המבחן. לא אני ולא רותי סיני היינו באולם בית המשפט. מדינת ישראל שלחה את השופט דרורי עם שופטים אחרים וסמכה על שיקול דעתו באם אכן ישנה כנות בחרטה אותה מביע הנאשם. וגם השופט דרורי וגם קצין המבחן התרשמו שכן. דבר נוסף – מגיבים פה זוקפים לחובת הנאשם את העובדה שהודה – שוב טעות. ההלכה שקבע בית המשפט העליון אומרת שאם אדם לא ניהל דיון הוכחות אלא הודה במעשים המיוחסים לו – יהא הדבר משום ראשית הוכחה לכנות החרטה ולהכרה בחומרת המעשים. עפ"י העליון רק בנסיבות חריגות בית המשפט יפסוק "הרשעה ללא הרשעה" לאדם שכפר בכתב האישום. אתם יכולים לאמר שזה לא נראה לכם, שזה טיפשי, שכל אחד יתנצל וכ"ו אבל אל תביעו עמדה נחרצת ושגויה בנושא שאינכם מכירים.
פיצוי למתלוננת לא רלבנטי להליך הפלילי ובכלל הפיצוי שנפסק הוא נמוך - טעות וטעות. עפ"י סדר הדין הפלילי מוסמך בית המשפט בעת גזר הדין להורות על פיצוי כספי למתלונן/ניזוק מהמעשים בהם הורשע הנאשם. מדובר בפיצוי עונשי להבדיל מפיצוי נזיקי, במידה והמתלוננת חושבת שנגרם לה נזק הגבוה מהסכום אותו פסק בית המשפט היא יכולה לתבוע את הנאשם בבית משפט אזרחי. במידה והנאשם לא ישלם את הפיצוי יכולה המתלוננת להוציא לפועל את פס"ד כפי שכל אחד שקיבל פס"ד לטובתו רשאי לעשות כן. לעניין סכום הפיצוי – כפי שהראיתי לעיל בפס"ד אחר ועל פי נסיוני מדובר בסכום הגבוה מהסכום שבד"כ פוסק בית המשפט. הנה מקבץ לא מחייב מהשבועות האחרונים – בת"פ 2253/05 מ"י נ' עבד נג'אר – בעל חנות שהכה לקוח וגרם לו לחבלה חמורה שחייבה אשפוז של ששה ימים בבי"ח. הנאשם הורשע אולם עקב היותו של האדם "נורמטיבי", בעל משפחה וללא הרשעות קודמות, החליטה על הרשעה ללא הרשעה, 180 של"צ ו 3000 ש"ח פיצוי למתלונן. ת"פ 2397/06 מ"י נ' כהן איתמר הנאשם נהג אגד הורשע בביצוע הטרדה מינית בקטינה אולם עקב החשש לפגיעה בפרנסתו, היותו בעל משפחה וללא הרשעות קודמות, החליט השופטת על הרשעה ללא הרשעה ופיצוי המתלוננת ב 4000 ש"ח. ת"פ 2819/07 מ"י נ' גלאם עודד וטייב בן שמעון – שני שוטרים במשמר הגבול שהורשעו בתקיפת שוטר צעיר תוך השפלתו, עקב החשש לפגיעה בפרנסה ותוך שהתביעה מסכימה לכך הוחלט על הרשעה ללא הרשעה, של"צ של 150 שעות ופיצוי המתלונן בסכום של 1500 ש"ח לכל נאשם. ועוד ועוד. יש לציין כי בכל פסקי הדין שבהם עיינתי לא מצאתי פיצוי בסכום אותו השית הש' דרורי או גבוה ממנו. (אבל לא בדקתי את כלל פסה"ד).
השופט לחץ על המתלוננת – שופטים לא אוהבים – בלשון המעטה – שמקליטים את הנאמר בבית המשפט. השופטים אוהבים את עמדת אחראי הקלדנית בה הם יכולים לשלוט על הנכתב בפרוטוקול הדיון. אני מעז לומר כי באם היו מוקלטים כלל המשפטים הפלילים במדינת ישראל חלק גדול מהם היה נפסל עקב לחץ שהפעיל בית המשפט. בד"כ המטרה ללחץ הינו הסניגור/הנאשם. אם חשבתם ש 97 אחוזי הרשעה נובעים משוטרים העמלים על גיוס ראיות קפדני ומתובעים משטרתיים מבריקים אז כנראה שלעולם לא הייתם בבית משפט. עומס התיקים, והחשש מדיוני ראיות ארוכים גורר את המערכת לאיומים, גלויים או מרומזים, ללחצים, לנסיונות גישור, לשליחת הסניגור והתובע החוצה "שידברו" ועוד ועוד. ייאמר לזכותו של הש' דרורי שהדיון היה מוקלט כך שניתן להתרשם מהנאמר ללא תיווך פרוטוקול שעבר תחת ידיו. אני מבין את אי הנוחות שחשים אלו הקוראים את הפרוטוקול ועדים ללחץ שמפעיל השופט (אגב, גם על הנאשם) אבל קחו בחשבון שצורת דיבור מעין זו קיימת לא מעט בבית המשפט רק שאין כל הקלטה בסביבה שתתעד אותה. דבר שני – חלק גדול מהשופטים כלל לא היו מזמינים את המתלוננת, היו נסמכים על חוות דעת של תסקיר המבחן ומחליטים על הרשעה ללא הרשעה ללא ששמעו והתרשמו מהמתלוננת (להזכירכם הנאשם הודה ומדובר בהליך של גזר דין). דבר שלישי – בחלק גדול מהמשפטים שעוסקים באלימות מציינים השופטים כנסיבה מקילה את העובדה שהוברר להם במהלך המשפט כי בין הנאשם למתלונן התקיימה סולחה.
לסיכום – אכן מדובר בפס"ד ארוך מעט טרחני אבל לעניין התוצאה אני לא רואה פה חריגה לטובת הנאשם. לעניין צורת ההתבטאויות – אני מסרב להזדעזע. מדובר בשופט קצת רגשן שכותב על מעמד ההתנצלות כדלקמן: "במשך כ-40 שנה, כמתמחה, כעו"ד, וכשופט, הייתי שעות רבות, כל יום, באולמות של בתי משפט ובתי דין, לסוגיהם ולדרגותיהם. חוויה מעין זו, של דינאמיקה בין נאשם לבין מתלוננת, שהסתיימה בקתרזיס של סליחת המתלוננת לנאשם, היא היחידה בחיי. עד היום, כאשר אני נזכר בה, אני נפעם מחדש."יכול להיות שזה לא כוס התה שלכם אבל תחשבו על אותו שוטר מג"ב צעיר ששני שוטרים בכירים ממנו תקפו אותו והשפילו אותו (פרשת גלאם לעיל) ועל אותו לקוח שנכנס לחנות וחטף אגרופים מבעל החנות(פרשת נג'אר לעיל) – יכול להיות שהם היו שואבים עידוד מסוים כאשר היו עומדים בבית המשפט ורואים את הנאשם מול כל קרוביו מתחנן לסליחה.
ולסיום וכפי שכתבתי בפוסט הראשון – רוב המגיבים פה היו מייחלים לשופט מסוגו של השופט דרורי. למרות התדמית שלה – מערכת המשפט הישראלית לא משופעת במידת הרחמים ושופטים שמקשיבים לנאשמים באמת ובתמים הם מצרך נדיר במקומותינו.
תם ולא נשלם.

ומה מסתבר אחרי כל זה? על פי חוקר התלמוד רון ניולנד שהעבודה הסמינריונית של השופט על אודות מושג התשובה אצל הרמב"ם מושתתת על יסודות רעועים. במילים אחרות, לא רק אונס שני, אלא גם אונס הטקסט וההלכה.

אין ויכוח שאי הרשעה פלילית על בסיס מתן סליחה של הנפגע בסיטואציה כזו אינה משקפת את רוח החוק המודרני, ואכן השופט אינו מתיחס בדבריו לתקדימים מודרנים. תחת זאת הוא מבקש להסתמך על הלכה יהודית (כאילו שהרמב"ם הוא המכנה המשותף לאברך ולקופאית). עכשיו אנחנו שגם לזה אין בסיס.
http://www.notes.co.il/ron/57802.asp

זה פשוט מאוד.
בעוד החילונים מצקצקים, מזועזעים ונגעלים, החרדים מתרבים (אין לי מלה אחרת, אז לצורך העניין גם חילונים מתרבים. אבל הרבה פחות) ובעוד כמה שנים ישלטו במדינה הזו.
איזה מזל שיש בלוגים להוציא בהם קיטור, הא?
אני שם כסף שעוד 10 שנים גם האפשרות הזו לא תהיה.

לברוח?

אז התגובה שלי לא עולה משום מה. הנה החלק הבא שנוגע ל"גזענות" של השופט דרורי.
הרצתי באחד מהמאגרים המשפטיים את הביטוי הרשעה ללא הרשעה והמקרה הראשון שצץ היה פס"ד שניתן ביום 28/9/08 – 25 ימים לאחר פסה"ד שהביאה רותי סיני. המדובר בעניינם של שני קטינים ערבים שהשתתפו בהתפרעות וזרקו אבנים על רכב של הפיקוח העירוני וג'יפ של מג"ב. הוגש כנגדם כתב אישום הכולל סעיפים חמורים של סיכון חיי אנשים בנתיב ציבורי – סעיף שעליו נכנסו לכלא בעת ההתנתקות והנה השופט – בניגוד לעמדת המדינה מחליט על הרשעה ללא הרשעה תוך שהוא מצטט מ…הקוראן ומתייחס למועד פסק הדין שהינו חודש הרמדאן. והפתעה מדובר בשופט דרורי. האם רותי סיני תעלה גם את פסק הדין הזה לכתבה שתצביע על פסיקותיו של השופט דרורי. שימו לב שבזמן הדיון על העונש היה שירות המבחן בשביתה – ועל מנת לקבל חוות דעת מהירה ולחסוך עינוי משפט מורה השופט דרורי שהמקרה יגיע לועדת חריגים. הקנס שהושת – 1000 ש"ח לתשלום תוך שנה על מנת לאפשר לנערים לעבוד בחופשות מהלימודים ולשלם אותו. המדינה הראתה שם שעל נערים יהודים במקרים של זריקת אבנים הוטלו הרשעות ועונשים חמורים ולכן דרשה שגם על הנערים הערבים תוטל הרשעה. השופט "הגזען" דרורי ניפנף את טענות המדינה ופסק לטובת הנערים הערבים ובניגוד לתקדימים שהביאה המדינה.

מקריאת פסק הדין(לא זה שמצוי פה)
והבנתו ללא פירשונים משונים(לעומת מה שנעשה פה, אם היו קוראים את פסק הדין היו מבינים את ההתייחסות להיותה אתיופית , היא העלתה את טענתה זו)
אני יכול להגיד שהוא בהחלט ראוי להיות שופט עליון .

[...] ומשמסיר השופט דרורי את הטלית, הוא יוצא מבית הכנסת, עוטה את הגלימה ונכנס בשערי בית המשפט. משבאים בפניו שני צדדים – האחת אשה דרוסה שעצם יהדותה הוטלה בספק על ידי הרבנים, השני גבר ותלמיד חכם מקושר היטב (ששמו, משום מה, אסור לפרסום) שדרס אותה – מי יוכל להתפלא כשיוצא תחת ידיו פסק דין שכזה? [...]

עכשיו אמרו ברדיו שביטלו את מועמדותו של השופט לעליון בעקבות פרסומים לגבי פסיקה שלו שבה נאמרו לכאורה אמירות גזעניות..

דורה, כל הכבוד, יחד עם שאר התקשורת (השמאלנית העויינת) הבאת שינוי של ממש למדינת ישראל והצלת חלק מהכבוד של מערכת המשפט.

תמשיכי ככה.

תודה על הסבלנות שהפעלת כדי ללקט עבורנו את הציטוטים הללו. אוסף מדהים — לא מפתיע, או לא צריך להפתיע, אבל בכל זאת, מדהים (במובן המקורי של המלה).

[...] נתקלה באותה הכתבה, עשתה תחקיר מעמיק משלי ופרסמה אף היא פוסט מפורט בנושא, לא לפני שהיא צייצה ציוץ שקיבל ריטוויט [...]

אני מצטרף למברכים על הפוסט המצוין.
כמו שכתבתי בבלוג שלי ובעוד מקום או שניים, הקטע שבו האברך מבהיר לנדרסת המסכנה שהוא דרס אותה בלי קשר למוצאה הוא קטע סאטירי נפלא- אם רק לא היה אמיתי, ואם רק שופט מחוזי בישראל לא היה מתבסס עליו בכדי לא להכניס אותו לכלא לכמה שנים.

מאמר נוראי, מסולף ציני ומכוער, שלוקח כל דבר טוב והופך אותו רע. אני מצפה ממך להתייחס לשתי התגובות של מיכאל, ואז לכתוב מאמר חדש ולהתנצל.

מה שלא מפתיע זה ההתנפלות של כל שונאי הדתיים, נראה לי שאפילו אותך זה הבהיל קצת, או שטעיתי בין סרקאזם לבהלה.

ומה הקשר ל"אונס שני", זה הקטע הכי דמגוגי ומגעיל במאמר שלך.

http://www.facebook.com/home.php#/topic.php?uid=116841406756&topic=12220

מצטער, זה קישור לכמה דברים שכתבתי בנוגע לפסק הדין ולעליהום הציבורי.
הנה עוד כמה קישורים שאולי יעניינו אותך או את הקוראים האחרים בבלוג:
http://www.articles.co.il/article/39227/שירות%20לטובת%20הציבור%20%20ללא%20הרשעה-%20מתי?

מתי יש של"ץ ללא הרשעה.

http://www.lawguide.co.il/articles/2165/%D7%A4%D7%A1%D7%A7-%D7%93%D7%99%D7%9F-%D7%91%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%93%D7%99-%D7%90%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%A8%D7%9B%D7%91-%D7%9E%D7%92-%D7%91_6102/

השופט הגזען משחרר ללא הרשעה כמה נערים ערבים שזרקו אבנים, למרות התנגדות המדינה. (הנימוקים די דומים, למרות שהם לא זרקו אבנים על אתיופים ואבא שלהם לא רב).

מספר דוגמאות ממאמר בנושא גרימת מוות ברשלנות ועונשים:

אני מצטט דוגמאות ממאמר שנוכע בנושא גרימת מוות ברשלנות:

"נגזרו 15 חודשי מאסר על נהג שהחל לחייג בטלפון סלולרי שהחזיק בידו תוך כדי נסיעה, דרס הולך רגל למוות ופצע שני הולכי רגל נוספים וברח מהמקום לאחר התאונה.

מקרה נוסף בו נגזר עונש של 15 חודשי מאסר הוא מקרה בו נהג צעיר נהג במהירות של 104 קמ"ש במקום מהירות מותרת מקסימלית של 60 קמ"ש, וגרם למותם של שניים.

נגזר עונש של 12 חודשי מאסר על נהג שנסע ברכב מאולתר שאסור בנהיגה על כביש, ללא תאורה, ללא רישיון נהיגה, ללא רישיון רכב וללא כיסוי ביטוחי, התנגש באופנוע, גרם למותם של שני רוכבי האופנוע ולאחר מכן ניסה להעלים ראיות מרשיעות. לנהג היה עבר תעבורתי שכלל 20 עבירות ב-10 שנות נהיגה, בהן עבירות חמורות ושתי תאונות דרכים. בית משפט המחוזי גזר בערעור 12 חודשי מאסר תוך שהוא קובע כי "למרות חומרת מעשיו של המערער, שהתנהגותו מלמדת עליו כי הינו בריון בכבישים, לא חרג הסדר הטיעון מרמת הענישה הסבירה"

במקרה נוסף נגזר עונש של 12 חודשי מאסר על נהג משאית שנהג בזמן פסילה ללא רישיון בתוקף, מעל למהירות המותרת,עקף רכב נכנס במודע לצומת באור אדום וגרם למותה של הולכת רגל שחצתה את הכביש באור ירוק. בעניין זה בית המשפט המחוזי אישר את העונש שנגזר ולמרות שהסכים כי מדובר "בפעולה מודעת ומכוונת".

בשני מקרים נוספים שניתנו ב-2006, האחד בגרימת מוות ברשלנות של 3 קורבנות והשני בגרימת מוות ברשלנות כתוצאה מעקיפה מסוכנת וחציית קו לבן- נפסק עונש של 6 חודשי עבודות שירות.

מקרה אחר דן בנהג שנסע 40 קמ"ש מעל למהירות המותרת, בדרך עירונית תוך שהוא סוטהעם רכב, פוגע ברכב אחר, וגורם למותו של נוסע ולחבלות לנוסע נוסףעליו נגזר עונש של 8 חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי ופסילה של רישיון הנהיגה."

נראה לי שהשופט לא חרג (חוץ מעניין ה-"אי הרשעה") מהרמה המקובלת של עונשים הבתחשב בחומרת הנזק.

מקשר לפסק הדין של השופט דרורי בו הוא משחרר ללא הרשעה נערים ערבים שזרקו אבנים על רכב של מג"ב (לא מצוין האם החיילים היו אתיופים) –

http://www.lawguide.co.il/articles/2165/%D7%A4%D7%A1%D7%A7-%D7%93%D7%99%D7%9F-%D7%91%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%93%D7%99-%D7%90%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%A8%D7%9B%D7%91-%D7%9E%D7%92-%D7%91_6102/

פסיקה של של"ץ ללא הרשעה, אגב, הייתה ההמלצה של קצינת המבחן לפני שהחל המשפט.

אני מסכים שפסק הדין מוזר, ויכול להיות שהשופט דרורי לא מתאים לשבת בבית המפשט העליון – אני חושב שהוא נחמד, תמים מידי ונוח מידי להתרשם.
אבל אני לא יודע את זה בוודאות, כל המתלהמים נתלים על משפט אחד שיצא מהקשרו.
הבעיה היא שאנשים התרגלו להביט על כולם כמנוולים, (אולי כי הרבה מהם מנוולים בעצמם), הרצון של השופט ב"סליחה" הופך לכפייה דתית, רחמנותו על אברך שלמד כל חייו כדי להיות דיין וברגע של טמטום ניפץ את הכל (ושלא תבינו אותי לא נכון אני לא חושב שהרחנות מוצדקת, והתרשמתי לרעה מהאברך בזמן שקראתי את פסק הדין), אז אותה רחמנות הופכת מיד לכניעה לגורמי שררה ומקורבים.
שמחתו של השופט על כך שהתובעת סלחה לתובע (סליחה שהוא משווה אותה לאלוהים שאומר למשה "סלחתי כדבריך" – האם לא מובן שהאדם רגשן ללא תקנה? והאם ההשוואה של הבחורה האתיופית למשה רבנו לא הופכת את כל טענת הגזענות למעט הזויה), הופכת ללחץ פטרנליסטי.
הערת אגב על כך שהנפגעת למדה להכיר בערכה השווה מול מערכת המשפט (וכנראה שנראה לשופט בתחילת המשפט שהתובעת חושבת שיש צדק אחד לשחורים וצדק אחד ללבנים) הופכת לעילה ללינץ'.
ההקפדה של השופט על בקשת הסליחה מהנפגעת נבעה, לדעתי ולפי דבריו, לא כדי "לאפשר לשופט לזכות עבריין מקושר ומרושע", אלא כי הרגיש (וכך אמרה לו גם הנפגעת), כי היא רואה במעשה התקיפה אלמנטים גזעניים, מתוך דאגה (מיושנת אולי, קצת פומפוזית) ל"אחדות", אבל כאן היא הופכת ל"אונס שני", הרי אין שום משמעות לסליחתה של נפגעת בדין פלילי, כל העיסוק הכמעט אובססיבי של השופט בנושא נועד כדי להפחית איבה ושנאה.

ניתנו כאן ובמקומות אחרים פסקי דין שמראים שהשופט דרורי נוהג להקל גם במקרים בהם אין לנאשמים קשרים עם שר הפנים ו/או הנפגעים אינם אתיופים, ניתן ציטוט מפסק דין בו הוא יוצא בתוקף כנגד כל אפליה או סטריאוטיפים שליליים על העדה, כל ההוכחות האלו נתקלות במשיכת כתפיים, הרי "הוכחנו" שהוא גזען ונושא פנים (איפה בדיוק -כל הראיות לדעה הזו נסיבתיות, ומיכיוון שנראה שבנסיבות אחרות הוא נוהג באופן דומה כדאי אולי להסיק מסקנות אחרות לגמרי על השופט).

ולעניין הפוליטי, ברור שכל העינייין צף מתוך העלאת שמו כמועמד לבית המשפט העליון, ברור שזה ספין שמשתמש בעיתונאים שמקורבים לצמרת המשפטית, הרי יש רק איזכור אחד של המשפט לפני כן באינטרנט (באיזה אתר נגד תאונות דרכים), מפולת השלג מתחילה להתגלגל, כמה ציטוטים מוצאים מהקשרם וכבר ברור לגמרי שהשופט דתי גזען רשע.
לעניין הדת – כאן באמת יש שאלה, האם ראוי ששופט בישראל יקדיש חלק כל כך גדול מפסק הדין לעיון במשמעויות היהודיות של ה"תשובה", האם ההסתמכות שלו על מקורות יהודיים לא פוגעת בשיקולים הדמוקרטים, (אגב, לי ברור מקריאת פסק הדין שהשופט יכול היה לדלג לגמרי על ההתפלפלות ההלכתית (למרות שהיא מעניינת מאוד), נהוג בעבירות כאלה לקבל את חוות הדעת של קצין המבחן), וכו'. אבל דיון כזה לא באמת נערך, כי השופט גזען, נושא פנים פטרנליסט ופונדמנטליסט מושבע (שמצטט מהקוראן).
ככה אני חושב.

כאחד ששמח להשתתף בשכברב הליברלי שנסוב סביב פרסום פסק הדין אני רוצה להעלות שאלה.
האם אדם שהיה מגלה חרטה כנה ואמיתית על פי דת אחרת, זאת למשל, היה זוכה להקלה כזאת בעונש ?
פה לדעתי מתחילה האפליה.
מכאן שהבעיה היא לא משה דרורי אלא מערכת המשפט בישראל.

גילוי חרטה כנה ואמיתית הוא גילוי חרטה כנה ואמיתית (האם הטוב נאהב כי הוא טוב או טוב כיוון שהוא נאהב,עיין אפלטון – דילמת אותיפרון, יש בויקיפדיה), לכן התשובה לשאלה שלך היא – כן. נראה שבנאדם שהיה מציג חרטה כנה ואמיתית היה זוכה מהשופט לאותו יחס.

אם שכנעתי אפילו בנאדם אחד כאן שהשופט דרורי הוא לא הבעייה, דייני.

א. יש לעניין החרטה תקדימים משפטיים, דעתך (שאין לה משקל) מכובדת, אבל במערכת המשפט שלנו דווקא יש לה.
ב. יכול להיות שאתה צודק, והשופט טעה בשיקול הדעת, מכאן ועד להאשמות בגזענות והטיית פנים המרחק רב מאוד.
ג. תאונת פגע וברח שלא מסתיימת במוות מסתיימת ברוב הפעמים מחוץ לכלא, המקרה הזה לא אמור להיות שונה, ההבדל העיקרי כאן הוא נושא "אי ההרשעה".

לא, השתמשתי בביטוי כדי לציין את עברת ה"הפקרה לאחר פגיעה", זה הכל.
כבר אמרתי, ההתרשמות שלי מהנתבע אינה חיובית בלשון המעטה, והאמון שנותן בו השופט לא מוצדק, לדעתי (נזכיר שלא אתה ולא אני היינו שם, דברים שנראים על הכתב בצורה אחת יכולים להראות ולהישמע אחרת לגמרי בזמן אמת), אבל אין שום סיבה לתלות את היחס המקל של השופט לעבריין בגזענות או בנשיאת פנים.

אני חושב שרוב האנשים שחושבים על תהליך הצדק, חושבים על נקמה, על "להכנס בו", ואין להם את האחריות ששופטים מרגישים לגבי פני החברה ככלל (שיקום, סליחה על מעידות חד פעמיות וכו'). כולם בעד ענישה נוקשה עד שתופסים אותם עם איזה בף קטן. מה שכן, זה לא מונע מכל הסיפור הזה להסריח. אה, וכל הכבוד לעו"ד עדי דמתי.

זה כנראה הטקסט הכי מטריד שקראתי בחודשים האחרונים, וזה הישג לא מבוטל.
תודה על הפוסט, אני הולך להתחבא בארון עד שהגל העכור הזה יעבור.

הדורס היה צריך להוריד למותקפת רגל. או יד. לא חשוב איזה גף.
כך היה מועצם החסד האדיר שבמעשה הסליחה של המותקפת.
לא, לעזאזל, זה לא עובד ככה:
הוא היה צריך לחסל אותה! כן, כן, את השווארצע הזו, שלא הבינה שהוא מסייע לה – וכמובן, גם השופט מסייע לה – לקנות כרטיס כניסה לחברה הישראלית!
היי, רגע, רגע, יש לי רעיון!
בואו נחלק כרטיסי כניסה לחברה הישראלית!
נתקוף אתיופים באלות, נשבור להם איברים נבחרים בגופם, על פי רשימה אנטומית שנקבל מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת בר אילן (כיוון שאתיופים הם לא בדיוק בני אדם, כידוע לכל) ואת התהליך התרפויטי והגואל של הכנסתם בשערי החברה הישראלית נשלים בטקס התנצלות קולקטיבי בבית המשפט, בסיומו – אחרי כמה שעות של לחץ נפשי על ידי כבוד השופט דרורי – יסלחו לנו כל האתיופים!
לא, אקט ההידרסות אינו מספיק לשם התקבלות אל בין שורותיה של החברה הישראלית: הנדרס צריך להבין את גודל השעה! וכמו בטקס ספרטני מבחיל במיוחד, יש להלקותו קבל עם ואולם בית משפט, ולייסרו על כך שהוא חושב את עצמו לבן-אדם שווה ערך לשופט, אם הוא מעז אפילו לשקול את האפשרות שלא יעניק מחילה שלמה לדורסו הישר, ההגון, הצנוע ומאור הגולה.
ואם לא יסלח האתיופי – ישלח אותו כבוד השופט לתא המעצר למשך מספר ימים, על מנת להרהר בעוול שהוא עושה לחברה הישראלית בכך שהוא דוחה את ההזמנה האצילית שהיא מעניקה לו, את החסד הרוחני העליון שהיא מעניקה לו, חסד ההצטרפות אל בין שורותיה, על ידי סליחה פשוטה וקלה. אפשר בתשלומים.
אמור מעתה: אתיופי אינו ישראלי טוב אלא אם נדרס והושפל לאחר מכן בבית המשפט.

מה היינו עושים ללא השופט הנאור הזה, משה דרורי, שאני לא מאמין שהוא שופט בישראל.
תיקון: באיראן.
אופס, הנה הכל מסתדר! הכל נשמע טוב יותר! אמין יותר! הגיוני יותר!
עכשיו רק צריך שהמהפכה באיראן תצליח. אמן.
כי כבר יש מדינה שמוכנה, בלב שש וחפץ, ליטול את מקומה של איראן כמעוז החשיכה במזרח התיכון.

אני חייב לקשר למאמר שעוסק בסיום משפט פלילי ללא הרשעה.

במקרים רבים ניתן, בעבודה משפטית נכונה, לסיים תיק פלילי ללא הרשעה פלילית, כלומר ללא "אות הקין" הכרוך בהרשעה.

אין הכוונה לזיכוי. מי שאשמתו לא הוכחה מעבר לספק סביר – יזוכה בדין, אולם המשפט הפלילי מאפשר, במקרים מיוחדים, גם במקרים בהם אשמתו של הנאשם הוכחה – סיום התיק ללא הרשעה פלילית.

פעמים רבות מלווה התוצאה של אי הרשעה בחיובו של הנאשם בביצוע עבודות התנדבות לתועלת הציבור, המכונות של"צ.

כמובן שדרך המלך היא כי מי שנמצא אשם בדין – יורשע, אולם סעיף 71א(ב) לחוק העונשין מציע דרך מילוט בדמות סיום ההליך ללא הרשעה.

פסיקתו של בית המשפט העליון קבעה רשימת שיקולים אותם ישקול בית המשפט בבואו להחליט אם התיק מתאים לסיום על דרך של אי הרשעה:

א)האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם.
ב) מהי חומרת העבירה והנסיבות של ביצועה?
ג) מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד.
ד) מידת הפגיעה של העבירה באחרים.
ה) הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות.
ו) האם ביצוע העבירה משקף דפוס של התנהגות כרונית או שמדובר בהתנהגות מקרית?
ז) יחסו של הנאשם לעבירה, האם הוא נוטל אחריות לביצועה? האם הוא מתחרט עליה?
ח)משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם?
ט) השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם.

פסיקתו של בית המשפט העליון מבהירה כי בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה – ניתן לשקול סיום ההליך המשפט הפלילי ללא הרשעה.

מה אנחנו, יומנאי־הרשת והמגיבים, יכולים לומר האם משפט צריך להסתיים בהרשעה או ללא הרשעה?
לדעתי ההתנגדות לשופט דרורי היא בגלל שהוא דתי ושמרן (או ככה לפחות מציירים אותו) ולא מהקליקה של בית־המשפט העליון והם מפחדים שיחדרו לתוכם כוחות שונים ומגוונים מבחוץ.

במה זוכים המגיבים שאחרי המגיב המאה? עגבת?

תגובה לא אישית:
מה שלא ברור לי בכל מהומת התגובות הנרגשות בעניין פסק דינו הטרחני והתמוה מעט של השופט דרורי, הוא למה כל כך הרבה אנשים שאין להם שמץ מושג איך נראה דיון שגרתי בבית משפט (עייף ולא נחמד, גם לא לעדים), איך נראה פסק דין, האם הרשעה ללא הרשעה היא עניין מקובל (לא נדיר, וקרה גם בעבירות חמורות יותר – דומני שמעט פירוט ניתן למצוא באחת מתגובותיו של מיכאל למעלה), האם עבירה כזו שנדונה בפסק הדין נחשבת חמורה (וכבר ראיתי מי שטען שהעבריין נדון על "ניסיון לרצח"), האם ומתי לגיטימי להשתמש במשפט העברי בפסק הדין (לצורך ביסוס הכרעה – במקרה של לאקונה בחוק. כפרפראות ותגבור – מקובלנו מדורות קדמונים, מזילברג ועד אלון, שכל המרבה לדחוף הרי זה משובח, עד כדי פסקי דין שדנים לאורך עשרות עמודים בעמדת המשפט העברי, ולבסוף מפטירים בתמציתיות משהו כמו "וכך גם אומרים החוק והפסיקה" וסוגרים עניין) ועוד ועוד – לא מהססים בכלל להשפריץ מעל כל במה את פרשנותם הבלתי-מבוססת-לחלוטין לעניין, כולל להתבטא בגסות איומה נגד השופט ולקרוא להדחתו.

יש ציטוטים לא פחות מזעזעים. למשל:

יתרה מזאת, האירועים שתוארו לעיל, מאז 1.1.06, חישלו את הנאשם. מבחינה מסוימת, ניתן לומר, כי "החוויות" הללו הכשירו את הנאשם – לא פחות מאשר שינון של עוד סעיף באבן העזר – לתפקיד האחראי והחשוב של דיין בבית הדין הרבני (אם ימונה).
יש לזכור, כי על הדיין להיות בקיא, לא רק ב-4 חלקי השולחן ערוך, אלא חובה עליו לדעת על קיומו של "החלק החמישי" של השולחן ערוך, המשקף את מציאות החיים, אותה "למד" הנאשם "דרך הרגליים" [...] אני מקווה ומאמין, כי הנאשם יפיק את הלקחים ממה שאירע. אם, אכן, ימונה הנאשם להיות דיין בבית הדין הרבני – כמשאלתו – ימלא את תפקידו בזהירות, באחריות, באימה וביראה, ביודעו היטב מה גורלו של מי שהוא דן בו, שכן כך חש בעצמו, מאז 1.1.06.

משה לא נכנס לארץ ישראל רק בגלל שהוא הכה בסלע ולא דיבר אליו כמו שהקב"ה ביקש ממנו
על אחת כמה וכמה צריך להעניש אדם שנסע במודע ללא השפעת אלכוהול וסמים היה שפוי לחלוטין
והסיבה היחידה שהוא דרס את הבחורה הייתה רק מפני שהיה לו יום רע
באיזה עולם אנחנו חיים ריבונו של עולם
רק בגלל שאיזה אדם מועמד לתפקיד מסוים אז צריך לחתחשב בו
אני רוצה לראות מה האדם הזה היה עושה אם זו הייתה הבת שלו נתלית על מכסה המנוע של רכב מסוים איך הוא היה מרגיש….?

כל הכבוד על ההשקעה בהבאת הטקסט.
נראה לי שהבעיה היחידה שבמשפט (ואני לא משפטן דגול) היא שזה מזכיר סצנות מסרטי ילידים,
כשמיסיונרים המתקדמים מסבירים לילידים כיצד הדרך הנכונה להרגיש לאחר שהרסו להם את הבית.
ואיזו הכרת תודה מופלאה הם צריכים להביע על ההיכרות עם האל.

[...] כשהגיע התיק לדיון במחוזי בירושלם, נחת על שולחנו של השופט משה דרורי. כבוד השופט, המופקד על עשׂיית דין וצדק, לא התבלבל. שאלה חשובה עמדה לנגד עיניו: האם יש מקום לשקול את הנזק העתיד להיגרם לאותו אדם עקב הרשעתו (העדר יכולת להתקבל כמועמד לתפקיד דיין בבית דין דתי, וממילא, לא יוכל אותו פלוני לכהן כדיין), ובשל כך, האם ניתן להסתפק בקביעת ביצוע המעשה האסור, ללא הרשעה? (הציטוט מתוך ההקדמה לפסק הדין; תקציר וניתוח של האפוס בן מאות העמודים מאת גב' דורה קישינבסקי). [...]

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3742279,00.html

שמעתם שהקופאית האתיופית קיבלה פתאום הודעה, שמבטלים את הגיור שלה מכיוון שהיא לא הקפידה על אורח חיים דתי?! האם העניין קשור או לא קשור לפרשה? בכל מקרה, בושה וחרפה.

[...] פיד ה-RSS של האתר המקורי. מומלץ מאוד לבקר באתר המקור, ‫OMG‬, כדי להנות מהתוכן [...]

פסק הדין הזה נלמד במסגרת הקורס "משפט, חברה ותרבות" באונ' ת"א, והמרצה השוותה אותו לסיפור של קפקא.