גליון אפריל של מגזין TheMarker, המוקדש לאינטרנט, מציע בין אנשי הון הסיכון לאנשי האינטראקטיב גם מילון מונחים קצר, מאת רויטל סולומון, לצד האחר של האינטרנט – נקרא לו הצד של הילדים. העיתון מגדיר את זה: "איך תהיו בעניינים אם לא תדעו על הדברים המגניבים באמת שקורים באינטרנט, אלה שאין להם ערך עסקי ושבטח לא יעזרו להרים את שער הדולר?" יש שם הגדרות ל-"goatse", "LOLcats", "pwned" וגם "Usenet" (?). הנה ההגדרה של xkcd:

לא, זו לא שגיאת כתיב, טעות דפוס או הקלדה שיכורה על המקלדת. זה ממש אתר. מה הוא מכיל? קומיקס. אדייק ואומר, קומיקס מכוער במיוחד. ולא תמיד מצחיק, אבל זה ממש עניין של טעם. הרבה ציניות, גרפיקה מחופפת ומסר שכנראה מדבר לילדי האינטרנט הפכו את האתר הזה לפופולרי במיוחד. התכנים שלו מופצים לכל עבר וזוכים לדיונים ערים ותגובות רבות.

אוקיי, יש כאן התנגשות ציוויליזציות צפויה ומובנת. אבל "ציניות"? בקומיקס שהמעריצים שלו נשמעים רוב הזמן כמו ילדי פרחים עם עיניים נוצצות (ומחשבון), ושהסטריפ העיקרי שהתווה את דרכו (לדברי הקומיקסאי עצמו) היה זה?

אם כבר, המילה המתאימה היא "ניאו-נאיביות": אנחנו מכירים ציניות וניכור, גדלנו עליהם, אנחנו מדברים את השפה ויורים את השנינויות, אבל אנחנו בוחרים לא לחיות ככה. בין השאר כי אנחנו ממילא חנונים מכדי להיות קולים באמת.

אגב, למי שמחבב את הקומיקס אבל לא מכיר את הבלוג שמלווה אותו, דעו שמומלץ. יש שם מחקרים מדעיים חביבים (בכמה מהסרטים המצליחים של הוליווד בשנים האחרונות כיכבו שתי נשים?) ולפעמים מסתתר עוד סטריפ.